מאת: ישראל דור, עו"ד
כתובת המשרד: מגדלי לוד סנטר, שד' הציונות 1, לוד
טלפון: 08-924-0662
(הסיפור משנת 2004. נכתב בדצמבר 2005)
מאז שאני זוכר את עצמי, הייתי בריא לחלוטין. למעשה, הגעתי למרפאתה הקרדיולוגית של פרופ' פוקס די במקרה, וזאת רק בעקבות המלצה של רופא המשפחה שלי אשר רצה לוודא שהכל בסדר. על כן הופתעתי מאד ולמעשה תחילה גם לא האמנתי, כאשר פרופ' פוקס אמרה לי כי אני חולה לב.
שנת 2004, ואני בשנות ה-50 לחיי, עורך דין במקצועי. עישנתי בעבר הרחוק, אך זה 17 שנה מאז שהפסקתי את העישון. אני מקפיד ללכת מדי יום ביומו כ-6 ק"מ כבר שנים רבות.
בשנה האחרונה, חשתי צריבה קלה בחזה שלי בעת ההליכה, אך זו נעלמה אחרי מספר דקות. מפעם לפעם חשתי כאב שולי ביד שמאל בעת שהייתי מדליק את מזגן המכונית. התעלמתי מסימנים אלה זמן רב, אך בסופו של דבר החלטתי לערוך ברור, ונשלחתי על ידי רופא המשפחה שלי לסדרת בדיקות יסודיות ומקיפות. הכל היה תקין למעט בדיקת ארגומטריה (בדיקת מאמץ) אשר העלתה ממצא מחשיד, ולחץ דם מעט גבוה. רופא המשפחה אשר הכיר אותי היטב זה שנים רבות, לא ייחס לזה חשיבות רבה, אך ליתר בטחון שלח אותי למשרדה של פרופ' פוקס לברור העניין.
נדהמתי כיצד סבר הפנים של פרופ' פוקס השתנו עם קבלת המסמכים שהבאתי עמי לעיון. בדקות הקרובות, שמעתי שלא רק שעלי לעשות צינטור, אלא שעלי לעשות זאת באופן דחוף. סרבתי לשמוע ולקבל את הדברים, ומצאתי את עצמי מתווכח עם הרופאה. מבחינתי, הייתי בריא (למעט אותן תחושות קלות שבחזה וביד). לא הבנתי מה רוצים ממני, ובוודאי שלא הייתי מוכן לקבל את הצורך בעשיית בדיקה פולשנית זו.
ניתוח מעקפים
למחרת היום חזרתי לרופא המשפחה שלי בחוסר רצון מופגן. מכתב הסיכום שהבאתי עמי לרופא המשפחה הפתיע גם אותו. הרופא הכיר את פרופ' פוקס היטב, ובסופו של דבר ידע שהוא מחויב לפעול על פי המלצתה, ועל כן שלח אותי לקבל טופס 17 מהקופה עבור צינטור בבית חולים. בלית ברירה "זרמתי" עם בקשתו של הרופא, יצרתי קשר עם בית החולים, ועל אף בקשתה של פרופ' פוקס ל"צינטור דחוף", לא ראיתי לנכון לעשות מאמץ מיוחד להקדים את התור. נקבע לי תור לחודש הבא. על אף שסרבתי לקבל את ש"נגזר עלי", הנחישות שבקולה של פרופ' פוקס הטריד אותי, אך המשכתי לנהל את חיי כרגיל.
מיד עם סיום הצינטור, ובעודי על מיטת הצינטור, הודיע לי הרופא המצנטר כי העורק הראשי חסום ב-90%. במקרה זה, החסימה כל כך חמורה שהשתלת סטנט לא באה בחשבון. נאמר לי בצורה חד משמעית כי עליו לשלוח אותי מיידית לניתוח מעקפים.
היום (סוף שנת 2005), כשנה וחצי לאחר ניתוח, אני מביט לאחור בהשתאות. הייתי כפסע לפני התקפת לב חמורה. לו הייתי נותר בחיים לאחר התקפת לב זו, ספק אם הייתי יכול להמשיך לתפקוד היומיומי הרגיל שלי כפי שהוא היום.
