תרשים הא.ק.ג. עוקב אחר הפעילות החשמלית של הלב וזה מהווה אינדיקטור לרופא באיזה קצב הלב פועם, ובאם קצב הפעילות של הלב סדיר.
ווילם איינתובן (Willem Einthoven) , ממציא מכשיר הא.ק.ג. (מקור: אתר פרס נובל www.nobleprize.org).
מכשיר האקג הומצא בשנת 1903 על ידי הרופא ההולנדי וחתן פרס נובל של שנת 1924, ווילם איינתובן (1860-1927 – Willem Einthoven). על בסיס העקרונות הפיזיקליים שגילה איינתובן, נבנה אחד ממכשירי האקג המסחריים הראשונים המודגמים בתמונה למטה. בטכנולוגיה שהיתה קיימת אז, היה קושי בגילוי האות החשמלי החלש של הלב, ועל כן המטופל היה חייב לטבול את ידיו ורגליו במתמיסת מי מלח. עם השנים השתכללה הטכנולוגיה, והיום בדיקת הא.ק.ג היא בדיקה בסיסית וסטנדרטית בכל מרפאת לב. על אף שעברו יותר ממאה שנים מאז המצאת בדיקה זו, מפתיע לדעת כי העקרונות הבסיסיים של הבדיקה לא השתנו כלל וכלל.
בבדיקת הא.ק.ג. היום מחברים 2 אלקטרודות לזרועות של המטופל, 6 לאיזור החזה, ו-2 לרגליים (או אזור התחתון של הבטן). הבדיקה אורכת כמה דקות בלבד, ובסופה המטופל מקבל תרשים המתעד את הפעילות החשמלית של הלב. (ראה איור למטה).
מכשיר האקג הראשון מכשיר זה נבנה על ידי חברת Cambridge Scientific Instrument Company בשנת 1911 והוא אחד ממכשירי הא.ק.ג. המסחריים הראשונים שנבנו. באותה עת, לצורך בדיקת א.ק.ג., המטופל היה חייב לטבול את ידיו ורגליו בתמיסת מי מלח.
תוצאות הבדיקה:
הרופא שמפעח את הבדיקה, מעיין בתרשים ובודק את המיקום והעוצמה של האותות השונים. אותות אלה נותנים לרופא מידע אודות הפעילות החשמלית של הלב. ניתן גם לראות אם המטופל בעיצומו של התקף לב. בנוסף, בדיקה זו נותנת אינדיקציה למחסור בזרימת דם לשריר הלב, והפרעות בקצב הלב. הבדיקה יכולה לגלות באם שריר הלב עבה מדי, מומי לב מלידה, וגם בעיות עם מסתמי הלב.
 בדיקת א.ק.ג.: המטופל מחובר למכשיר האקג עם 12 אלקטורות בידיים, ברגליים ובחזה. בחלק העליון של האיור: תרשים האקג שמופק מבדיקה זו. |
 תרשים סכמטי של בדיקת אקג. עצמת האותות P,Q,R,S,T ומיקומם מאפשר לרופא להבין את מצבו של המטופל. |