הערת פרופ' פוקס:

המטופל סבל מסוג שכיח של הפרעת קצב פרוזדורית אשר נובע מקיומו של סיב חשמלי נוסף סמוך למערכת ההולכה התקינה של הלב. אנשים נולדים עם הנטיה לפתח הפרעת קצב זאת וזה יכול לבא לידי ביטוי בכל גיל. בזמן הצריבה צורבים את הסיב הנוסף בזהירות רבה כדי לא לפגוע במערכת ההולכה התקינה של הלב.

להלן המקרה, בלשונו של המטופל בעצמו:

א. רקע

לפני כארבע שנים (בגיל 57) בהיותי יושב נינוח בביתי, הופתעתי לראשונה ע"י התקף של עליה פראית בקצב הלב שלי.

בהתחלה לא הבנתי מה בדיוק קורה, הרגשתי תחושת חום ולחץ בחזה, וכל נסיונותי למצוא דופק בעורק כף היד לא צלחו. אשתי חשה מייד שמשהו השתבש במנגנון קצב הלב וללא איבוד זמן הסיעה אותי לחדר המיון באסף הרופא. שם התוודעתי לראשונה למושג של "עליה פתאומית בקצב הלב (מעבר לקצב הסינוס), הגורם להתכווצויות לא נשלטות של שרירי הלב". בחדר מיון נמדד לי קצב של 220 פעימות לדקה. ההגדרה הרפואית לתופעה זו היא:SVT – Supra Ventricular Tachycardia  

ב. היסטוריית ארועים

בהיותי באסף הרופא למדתי שניתן לשלוט בהתקף SVT ע"י אימוץ שרירי הבטן (כבתחושת עצירות), פעולה שמאיטה את קצב הלב. במהלך שמונה עשר החדשים הראשונים ארעו לי שלושה התקפים נוספים בעת היותי במשרדי במקום עבודתי, גם במקרים אלה כמו בראשון, בהפתעה מוחלטת וללא סיבה ניראת לעין. אולם במקרים אלה אכן הצלחתי לעצור את ההתקף ע"י אימוץ השרירים ולא נזקקתי לטפול רפואי.

ג. מכון הלב באסף הרופא

בעקבות ארועים אלה, הגעתי לפרופ' תרצה פוקס מנהלת היחידה להפרעות קצב באסף הרופא. לזכותה של פרופ' פוקס יאמר שכבר במפגשנו הראשון הציגה בפני את האפשרות לעבור תהליך אבלציה – צריבה של גורם ההפרעה בלב ע"י צינטור בגלי רדיו (CA – Catheter Ablationn) .

יחד עם זאת המליצה פרופ' פוקס לנסות טפול תרופתי ע"י גלולה יומית שאמורה להאיט את קצב הלב הסדיר, דבר שעשוי למנוע התקפים נוספים בעתיד. למרות שלא התלהבתי לקחת (עד סוף ימי) כל יום גלולה, העדפתי לנסות ולהמתין עם אופצית האבלציה.

ד. התקף חמישי

במשך השנתים וחצי האחרונות לקחתי את הגלולה היומית תוך תחושת בטחון שההתקפים לא חוזרים יותר, אבל…… לפני כחודשיים בעודי במשרדי הופיע ההתקף החמישי.

הפעם, כל מאמצי לבלום את ההתקף לא הועילו ורק לאחר שהגיע צוות שח"ל שהזריק לי תרופה לוריד (Adenocor IV) , התייצב חזרה קצב הלב למצב סדיר.

ה. פרוצדורת אבלציה

כשהגעתי לפרופ' פוקס לאחר ההתקף האחרון ידעתי שאינני סומך יותר על הגלולה ואני מוכן לעבור אבלציה מתוך תקווה להשתחרר אחת ולתמיד מהפרעות קצב. ביום שנקבע הגעתי ליחידה לטפול נמרץ לב והוכנתי ע"י הצוות הרפואי לקראת האבלציה.

פרופ' פוקס קבלה אותי בלבביות והסבירה באריכות לאשתי ולי על הפרצודרה, על התחושות שארגיש במהלך הטפול ועל האישפוז הקצר הנדרש להשגחה למשך לילה. חדר הצינטורים נראה כמעבדה אלקטרונית משוכללת מלאה במוניטורים, מחשבים ומצלמות רנטגן, ולאחר שקיבלתי הסבר קצר על תפקידו של כל מכשיר התחזקה בי תחושת הביטחון בצוות הרפואי ובעומדת בראשו פרופ' פוקס. התהליך עצמו נמשך קצת יותר משעה, כאשר אני מטושטש קצת מחומרי ההרגעה אבל במצב ער, שומע את הקולות בחדר וחש תחושות שונות עם התקדמות התהליך.

פרופ' פוקס שולטת בידים אמונות על התהליך ואני שומע אותה מחלקת הנחיות לצוות, שומע כשהיא מזהה את הסיב "הסורר" בעליה הימנית, שומע את ההנחיות לעוצמת צריבה נדרשת (עוצמת גלי רדיו) ואת שביעות רצונה מהתקדמות הטפול. לבסוף, מסבירה לי פרופ' פוקס שעכשו היא עומדת ליצור לליבי מצבי לחץ ועומס (באמצעות החדרת תרופה לעירוי) במטרה לוודא שהסיב הסורר אכן "הושתק". ואכן אז למשך מספר דקות אני חש תחושות כבדות של הלמות הלב (כאילו עליתי מאות מדרגות במרוצה), ואז אני שומע את קולה המרגיע של פרופ' פוקס מבשר לצוות ולי שהטפול עבר בהצלחה מלאה.

ו.סיום וסיכום

אושפזתי לאחר הטיפול במחלקת "טיפול – ביניים" שבמכון הלב, כאשר תחבושת לחץ מהודקת לאזור החדרת הצנטר במיפשעה. לאחר לילה של מנוחה ומעקב תיפקודי הלב, שוחררתי עם מכתב המסכם את תהליך האבלציה כ "צריבה מוצלחת".

עתה, כשאני מספר שבועות אחרי הפרצודרה, אינני לוקח תרופות יותר, אני מתפקד בתחושה של חוסן מהתקפי העבר, ומקווה לבריאות טובה עוד שנים ארוכות.

ז. תודות

תודות חמות מגיעות לפרופ' פוקס על יחסה החם והישיר אל המטופל, על הבקיאות והמקצועיות שהיא מפגינה, ותחושת הבטחון שהיא משרה על המטופל לאורך כל הדרך.