נולדתי וגדלתי כאדם בריא לחלוטין. האפשרות, או הסכוי שמצב בריאותי עלול להשתנות, לא עלה אפילו בקצה קצהו של דמיון מטורף ככל שיהיה. כך חלפו להם 41 שנים טובות ומאושרות של בריאות טובה, כאשר עם חלוף השנים המחשבה על משבר כלשהוא הולכת ונעלמת, והחוסן הנפשי הולך ומתעצם. בהיותי בן 41 (בשנת 1985) כל הבועה הזאת התפוצצה בקול נפץ אדיר! באותם ימים עבדתי כנהג משאית גדולה (סמי-טריילר) ובאחת מנסיעותיי נוצר צורך בהחלפת גלגל. פעולת החלפת גלגל לנהג מנוסה כמוני היא עניין של מה בכך, והתחלתי להחליף את הגלגל. תוך כדי העבודה , ללא כל סימן אזהרה, או איתות כלשהוא , חשתי פתאום כאילו שתי זרועות ענק סמויות לופתות אותי בבית החזה, ולוחצות אותי מלפנים ומאחור. חשתי כיצד כל גופי החסון מתרוקן בבת אחת מכל האנרגיה שבו, וכל האויר שבראותי התרוקן באחת. אני מוצא את עצמי מוטל בצידי הדרך – המום ומבוהל! אך בעיקר מופתע עד עומק נשמתי!
עקב השנים הרבות של בריאות טובה וחוסר אמונה מוחלט על אפשרות אחרת, לא עשיתי את הדבר הכי הגיוני שהייתי צריך לעשות, והוא לבקש עזרה. במקום זאת המשכתי בנסיעה ובנהיגה. מה שקרה לי למעשה היה התקף לב חמור! אני לא ידעתי ולא האמנתי שבריאותי הטובה לאורך עשרות שנים, תקרוס כה פתאום. לא יכולתי לקלוט את האמת האכזרית, שהמחר שלי לא יהיה דומה לאתמול.
לאחר שש שעות (!!!) של אובדן הכרה (לאחר שעצרתי בצידי הדרך כמובן…) בעזרת חיילים שעברו במקרה במקום, הועברתי לבית החולים הקרוב, ושם נתבשרתי בפעם הרשונה שעברתי התקף לב!
אורח חיי השנתה מהקצה אל הקצה. מסדר יום דינמי ופעיל הפך יומי להסתגרויות ממושכות בבית או בבתי חולים. ההשלמה וההכרה במצבי החדש היתה קשה ומעיקה, ובמקום להתחיל מיד בתהליך ההשלמה וההסתגלות, מצאתי את עצמי עוסק בעיקר בהדחקה ובאמונה כי הכל יחזור להיות כפי שהיה בעבר. לאחר כ-9 שנים מיום ההתקף, התעוררה בעיה חדשה וקשה: תופעה הנקראת "הפרעה בקצב הלב". לצורך פתרון הבעיה הייתי צריך לעבור נתוח להשתלת מכשיר "דפיברילטור". מכשיר זה מוחדר מתחת לעור באיזור החזה, ומתחבר לשריר הלב בעזרת אלקטרודות. יעודו של המכשיר הוא לייצב את קצב הלב בעת הפרעה, וכן לייצר הלם חשמלי בעת הפרעת קצב חמורה העוצרת את פעילות הלב הסדירה.
עצם הצורך בניתוח מאוד הלחיץ אותי. החשש היה נורא, ולאחר התלבטויות קשות נכנסתי לחדר הניתוח. לימים נוכחתי לדעת כי ניתוח זה הציל את חיי מספר פעמים. המכשיר בצע בתוך גופי את פעולת ההחיאה הדרושה כל פעם שלקיתי בדום לב.
כך עברו חלפו להן עוד שנתיים, בהן ליבי הלך ונחלש. מדי פעם בפעם הדפיברילטור הולם בי ומחזיר חיים לגופי. בשלב מסוים מצבו של ליבי הדרדר כל כך, עד שלא נותרה ברירה עד שנאמר לי שעלי להתכונן להשתלת לב חדש בגופי. הידיעה הזאת היכתה אותי בהלם נורא ואיום!
למעשה התגובה הראשונה שלי היתה כניעה מוחלטת! אבדתי כל רצון ויכולת להמשיך במאבק על חיי. מתוך אי ידיעה מוחלטת מהי השתלת לב, חשבתי כי לאחר ההשתלה ייותרו לי מספר מועט של ימי חסד. לטובת תוחלת חיים כה קצרה לא היה בי כח ורצון להאבק. פשוט נכנעתי והרמתי ידים.
המצב הכללי בבית הפך להיות בלתי נסבל, במובן הכי רחב של המילה. המון בכי ,המון התרגזויות, התנתקות מכל מה שסביב. ב"שניה"האחרונה לפני אובדן מוחלט, לקחתי את עצמי בידים. בעזרת אשתי ובני משפחתי ,בעזרת עזרה-נפשית, ובעיקר בכוחה של החלטה אישית שלי, יצאתי לדרך הארוכה, המייגעת, ורצופת מאבקים במסלול ההמתנה להשתלת לב .
חלפו שנתיים.בבוקר יום ג' ה-20 למאי, 1997 (בתזמון מדהים של אלת הגורל…יום זה היה גם יום הולדתה של אשתי), צלצל הטלפון בביתנו. נתבשרנו כי נמצא תורם אשר לבו מתאים לי, ובני משפחתו של התורם מסכימה לתרום את איבריו להשתלה ולהצלת חייהם של אחרים תוך גילוי מדהים של אצילות נפש.
לב חדש הושתל בגופי! חיים חדשים נתנו לי באצילות נפש ברמה הגבוהה ביותר שבן אנוש יכול להגיע. אני מאושר. אני אסיר תודה לעולם ומלואו. הייתי "גולם" עקוד בפקעת. היום אני פרפר צבעוני ומלא שמחת חיים. כוחותי חזרו אלי במלוא העוצמה. אני עוסק בפעילות גופנית מלאה, ואף הגעתי לשיאים שלא יכולתי אפילו לחלום עליהם. מדי שנתיים, (בדומה לאולימפיאדת נכים) נערכות תחרויות ספורט באליפות אירופה למושתלי לב-ריאות. לקחתי חלק בתחרויות אלו ואף זכיתי בשתי מדליות זהב, ושתי מדליות כסף במקצועות השחייה בתחרויות אלה. אין מאושר ממני, ואין אסיר תודה ממני .
נבחרת ישראל לאליפות אירופה למושתלי לב-ריאה לשנת 2002
אם אף אתה, הקורא, חולה לב, אל תהסס לפנות אלי וליצור עמי קשר. אשמח לספר לך פרטים נוספים על כל שעבר עלי. ובמיוחד אשמח לעזור ולעודדך להלחם על חייך. אסור לוותר ובמלחמתך העיקשת תנצח אף אתה בקרב זה.
הערת המערכת
בני בסביץ ביקש לפרסם את פרטי הקשר שלו ומודיע כי כל חולה לב במצב הדומה למצבו מוזמן לפנות אליו לשיחה, לתמיכה ולעידוד.
054-461-5215 :נייד