ההחלטה על סוג הטיפול התרופתי תלויה במחלה הבסיסית של המטופל. לדוגמה, ישנם תרופות שאסור לתת לחולים שעברו התקף לב או חולים עם שריר לב עבה.

לרוב התרופות המונעות הפרעות קצב, משלבים תרופות מהמשפחה של חוסמי הביטא (כדוגמת דרלין, נורמיטן, קרדילוק).

טיפול תרופתי בהפרעות קצב פרוזדוריות

בחולים ללא מחלת לב מבנית בדרך כלל נותנים תרופות כמו ריטמקס או טמבוקור. במידה ותרופות אלה לא עוזרות ניתן לתת טיפול בפרוקור או במולטק.

בחולים עם מחלת לב מבנית, ניתן לטפל בפרוקור או מולטק. במקרים מסוימים ניתן לתת סוטלול.

טיפול תרופתי בהפרעות קצב חדריות

בחולים ללא מחלת לב מבנית בדרך כלל נותנים תרופות כמו ריטמקס או טמבוקור. במידה ותרופות אלה לא עוזרות ניתן לתת טיפול בפרוקור.

בחולים עם מחלת לב כלילית (סיפור של התקף לב או חסימה בעורקים הכליליים) ניתן לטפל בסוטלול או פרוקור.  בחולים עם שריר לב מעובה, אפשר לתת רק פרוקור או מולטק.

הבחירה של סוג הטיפול התרופתי היא לא תמיד פשוטה. לכל תרופה יכולות להיות תופעות לוואי אשר עלולות להיות מסוכנות. כאשר מקבלים תרופות מסוג זה, מומלץ להיות במעקב מסודר של אלקטרופיזיולוג שמכיר היטב את התרופות. המטרה של המעקב היא לוודא שהתרופות יעילות ושלא מתפתחות תופעות לוואי מסוכנות.