רג'י לואיס בכותרות העיתונות
בחודש מרץ של אותה שנה, נראה לואיס מבולבל בעת אימון שגרתי, והתלונן על סחרחורות. חודש אחר כך, הוא התמוטט בעת משחק פומבי, אשר בעקבותיהם החל לואיס בסדרה של בדיקות בידיהם של שלוש קבוצות של רופאים, שתיים מהם בבוסטון, ואחת מלוס אנג'לס שבקליפורניה.
ד"ר גילברט מדג' (Dr. Gilbert Mudge), מנהל המערך הקרדיולוגי של בית חולים בריגהם אנד וומנס (Brigham & Women's), שטיפל ובדק את השחקן לאחר ההתמוטטות הראשונה, הגיע למסקנה שהשחקן התעלף כתוצאה מבעייה נוירולוגית, והתיר לו להמשיך לשחק. רופא הקבוצה, ד"ר ארנולד שלר (Dr. Arnold Scheller), לא חש בנח מחוות דעת זו, ויזם קשר נוסף עם עוד מספר קרדיולוגים בכירים באיזור בוסטון. קרדיולוגים אלה הביעו את החשש שלואיס סובל מהפרעות קצב לב קטלניות ושאסור לו לעסוק יותר בספורט, ובוודאי שלא בספורט תחרותי. ד"ר שלר שלח אותו לבדיקות נוספות אצל קבוצת קרדיולוגים נוספת בקליפורניה שבחוף המערבי. אף אלה הגיעו למסקנות דומות.
בעת גיחה לסל
בעקבות ממצאים אלה, ד"ר שלר הודיע בראיון לטלויזיה כי על אף הצער שבדבר, כנראה שלואיס לא יוכל להמשיך את הקרירה שלו כשחקן כדורסל מקצועי. בעקבות הודעה זו, כינס ד"ר מדג' מסיבת עיתונאים משלו, והודיע כי אין כל נזק לליבו של לואיס ושהוא יכול לחזור לשחק ללא הגבלה.
נבחרת הסלטיקס בחרה את האבחון של ד"ר מדג', והותר ללואיס לעלות חזרה למגרש המשחקים. זאת היתה טעות פאטלית שעלתה בחייו של שחקן צעיר ומוכשר זה.