מאת: יעקב
(נכתב בינואר 2004)
שמי יעקב ואני בן 35 מאזור המרכז. אני אדם בריא והפעמים היחידות שהייתי בביה"ח היו כשאישתי ילדה את שני ילדינו. אבי נפטר בגיל 52 לאחר שעבר התקף לב קשה בגיל 48. מידי שנה אני עובר בדיקות רפואיות תקופתיות מטעם מקום העבודה ובבדיקה האחרונה חשתי סחרחורת בסיום בדיקת המאמץ.
הרופא ביקש שאני אבצע בדיקת אקו במאמץ לוודא שהכל בסדר. לאחר שביצעתי את כל הבדיקות האפשריות ובהם אקו , אקו במאמץ , והולטר למשך 24 שעות, והכל נמצא תקין, התוודעתי לראשונה לצמד המילים ששינו את חיי תסמונת ברוגדה. (תסמונת ברוגדה היא כשל אפשרי במערכת החשמל של הלב שעלולה לגרום למצב של דום לב פתאומי).
הופניתי לד"ר פוקס להמשך ברור והייתי בטוח שתוך שבוע הכל מתברר כעורבא פרחא והחיים יחזרו למסלולם הרגיל. בצעתי בדיקת פלקנהייד שהופסקה באמצע עקב ירידה חדה בלחץ הדם שלי. הבדיקה האחרונה שבצעתי הייתה בדיקת EPS שבסיומה, או יותר נכון באמצעה , התברר שאכן אני לוקה בתסמונת ברוגדה.
לאחר שהשתחררתי לביתי הסתיים שלב ההכחשה והתחיל שלב ההלם. השלב הזה הוא השלב שבו באמת התחלתי להבין שאני סובל מכשל במערכת החשמל של הלב ואני עלול בכל רגע לקבל דום לב ולמות.
שלב ההלם עבר לי בדיוק לאחר יומיים ובמקומו הגיע שלב ההיסטריה. שלב ההיסטריה מאופיין בדופק מהיר, לחץ היסטרי והפחד שברגע שאני אעצום את עיני אני עלול לא לפקוח אותם שוב. השלב הזה הסתיים אצלי כעבור יומיים כשהגעתי שוב לבית החולים עם התקף, חרדה ופאניקה.
קרש ההצלה היחיד שאפשר לי לעבור את התקופה הקצרה עד להשתלת הדפיברילטור הייתה אשתי והמחשבה שמישהו שם למעלה כנראה אוהב אותי ועזר לי לגלות את התסמונת עכשיו ולא בגיל 500 אחרי דום לב שכבר מאוחר מידי. כך שהוא לא ייתן לי למות לפני ההשתלה.
ההתלבטות בעד ונגד ההשתלה לא היתה קשה. נכון שהתייעצתי עם עוד פרופ' מכובד מאוד שהציע טיפול אלטרנטיבי, ניסיוני, עם כדורים במקום ההשתלה. אולם קבוצת מדגם של 20 איש בלבד שטופלו עד כה בכדורים אלה אינה דבר מספיק אמין לדעתי, על מנת שאקח סיכון בגישה זו. מה גם שממש לא רציתי לקחת כדורים כל החיים כבר מגיל 35 .
בליבי לא חלפה לרגע המחשבה להתעלם מכל הסיפור ולא לעבור את ההשתלה כי הדבר משול לחיים על זמן קצוב, ומצב היסטרי תמידי אינו דבר שאני מוכן לקבל.
ההשתלה עברה בקלות והתהליך עצמו פשוט וקצר. תרמה לכך רבות העובדה שהרגשתי בטוח לחלוטין תחת ידיה המקצועיות של ד"ר פוקס שעשתה כל שביכולתה להרגיע אותי ולהסביר לי את העומד להתרחש בכל רגע ורגע.
עכשיו אני כבר 8 חודשים לאחר ההשתלה. אפשר לומר בוודאות שהחיים שלי השתנו . התחלתי להקפיד על תזונה נכונה , פעילות גופנית ופחות לחץ בחיים.
הדברים הללו אינם קשורים כהוא זה להופעת או אי הופעת התסמונת , שכן התסמונת הינה גנטית , אולם כל הסיפור שעברתי השפיע על גישתי לחיים וסימן לי מין נורת אזהרה לחדול מאורח החיים הקודם שלי (סיגריות , קפה ועבודה סביב השעון) ולסגל לי אורח חיים קצת יותר בריא.
החיים עם מכשיר הדפריבילטור דורשים זמן הסתגלות וכמו שכתבו באתר האינטרנט של חברת הדפריבילטור: " זה לא שמפסיקים להרגיש אותו אלא פשוט מתרגלים לחיות עמו"
אני מקווה שעזרתי ולו במעט לכל מי שנדרש לעבור את ההשתלה או שנמצא בברור מצבו הרפואי.
בהצלחה לכולם
יעקב.