איבוד הכרה הוא בדרך כלל אירוע מפחיד בגלל איבוד השליטה על הגוף.
איבוד הכרה יכול להיגרם על ידי בעיה לבבית או בעיות שלא קשורות ללב.
בעיות שלא קשורות ללב ויכולות לגרום לאיבוד הכרה כוללות ירידה בלחץ דם במעבר משכיבה לעמידה (לפעמים כתוצאה משימוש בתרופות להורדת לחץ דם), סכרת עם נוירופטיה (פגיעה בעצבים), שימוש מופרז באלכוהול שגורם לנוירופטיה. זה יכול להופיע במחלה בשם עמילוידוזיס שבה מצטבר חלבון בשם עמילואיד בשריר הלב, כאשר מאבדים הרבה נוזלים וכן בשכיבה ממושכת.
בעיות שלא קשורות ישירות ללב וגורמות לאיבוד הכרה, כוללות אירועי התעלפות שמופיעים באנשים לגמרי בריאים. זה יכול לקרות אחרי מתן שתן, שיעול חזק, כאב חד, בדיקת דם או בנשים לקראת לידה כתוצאה מלחץ של העובר על הורידים הגדולים בגוף. יש אנשים צעירים עם נטיה להתעלפויות מסוג זה ולרוב זה לא מצריך טיפול תרופתי. ההמלצה היא להקפיד על שתיה מרובה ובמידה ומרגישים מסוחררים, ההמלצה היא לשכב ולהרים רגליים. יש אנשים בודדים שנזקקים לתרופות שמכווצות כלי דם על מנת למנוע את ההתעלפויות.
יש מצבי חולי חמורים שיכולים לגרום לאיבוד הכרה כמו למשל תסחיף ריאתי. זהו מצב שבו מגיע קריש דם מורידי הרגליים או האגן אל עורקי הריאה וחוסם אותם. הדבר גורם לחוסר אספקת חמצן ואיבוד הכרה.
יש מחלות לב שיכולות לגרום לאיבוד הכרה כמו למשל היצרות קריטית של המסתם האאורטלי או במחלה שנגרמת משריר לב עבה ( קרדיומיופטיה היפרטרופית חסימתית). בשני המצבים האלה יש זרימה מופחתת של דם מאבי העורקים למוח וזה יכול לגרום לאיבוד הכרה.
הפרעות בקצב הלב יכולות אף הן לגרום לאיבוד הכרה. כאשר מדובר בהפרעת קצב, איבוד הכרה הוא פתאומי ללא כל התראה וזה בניגוד לכל המצבים האחרים שתוארו עד כה שבהם יש למטופל מספר שניות של אזהרה שמשהו הולך לקרות. לרוב מדובר בהרגשה של חושך בעיניים, חולשה, בחילה, חיוורון והזעה.
הפרעות הקצב מתחלקות להפרעות קצב מהירות או איטיות.
הפרעות קצב מהירות שגורמות לאיבוד הכרה מופיעות לרוב אצל מטופלים עם מחלת לב כמו למשל באנשים שסבלו מהתקף לב או אנשים עם מחלות של שריר הלב. אלה בדרך כלל הפרעות קצב שמסכנות חיים.
הפרעות קצב איטיות שגורמות לאיבוד הכרה נובעות ממחלה במערכת ההולכה החשמלית של הלב. מטופלים עם מחלה במערכת ההולכה החשמלית, צריכים להיות במעקב של קרדיולוג ולעשות הולטר לב מידי מספר חודשים. במידה ויש איבודי הכרה חוזרים, משתילים קוצב לב.
במידה והקרדיולוג לא בטוח שאיבוד ההכרה נגרם בשל ההפרעה בהולכה החשמלית, ניתן להשתיל מכשיר ניטור מתחת לעור. המכשיר עושה ניטור למשך 4 שנים ומשדר אירועים של הפרעות קצב חריגים לקרדיולוג. במידה והמטופל מאבד הכרה, הקרדיולוג יכול לאבחן האם הייתה הפרעת קצב בזמן האירוע. לפי הנתונים, תיעשה ההחלטה לגבי צורת המשך הטיפול למניעה של איבודי הכרה חוזרים.
יש רופאים הממליצים על בדיקה של מערכת החשמל של הלב בחדר צינתורים. זו בדיקה אלקטרופיסיולוגית שבה מחדירים אלקטרודות ללב דרך וריד גדול במפשעה. הבדיקה נעשית תחת הרדמה מקומית. היא מאפשרת מדידות במערכת החשמלית של הלב. הבעיה היא שההפרעה במערכת ההולכה החשמלית יכולה להתקיים ולהעלם לסירוגין. זו הסיבה, שהרבה רופאים לא ממליצים על בדיקה זאת. במידה והמדידות תקינות זה לא שולל בעיה. במידה והמדידות לא תקינות, משתילים קוצב לב.
