מני לוי

שחקן מכבי תל-אביב

המשך קטעי עיתונות בנושא: דף מס' 4

הדף הקודם

1 2 3 4 5 6

הדף הבא

אל תשכחו ממני

מגזין תל-אביב 24 מאי 2002 כל הזכויות שמורות למגזין תל-אביב

http://www.tam.co.il

השבוע, אחרי שזכו בגביע המדינה, הגיעו שחקני קבוצת מכבי תל אביב אל מיטתו של חברם מני לוי * אבל בסוף הערב, כשהשחקנים חזרו לביתם, נשארו עם מני רק בני משפחתו ודמעות בעיניהם * במלאות ארבעה חודשים להתמוטטותו שלו לוי בזמן משחק ליגת העל, חוזר עיתון "תל אביב" אל המשפחה שממשיכה לקוות לנס * וחושף את חילוקי הדעות בין חברי ועדת הבדיקה שהקימה ההתאחדות * את הביקורת על פעילותה מצד תובע ההתאחדות לכדורגל * ואת סכום הפיצויים הצנוע שיקבל לוי מחברת הביטוח * האב, מורדוך לוי, בראיון ראשון: "כשמני יתעורר, הוא יטפל בכל העניינים האלה"

מני לוי - הסיפור המלא

גידי ליפקין

צילומים: רונן מחלב

ביום שלישי בלילה היתה חגיגה גדולה בבית לוינשטיין. שחקני קבוצת מכבי תל אביב, שרק כמה שעות קודם זכו בגביע המדינה בכדורגל, אחרי דרמה מורטת עצבים, הגיעו לחגוג את הזכייה ביחד עם חברם מני לוי. מאמן הקבוצה, ניר לוין, עם דמעות בעיניו, הניח את הגביע ליד מיטתו של לוי. החברים מהקבוצה קיוו לנס, ובחוץ עמדו עשרות אוהדים ששאגו בקול "מני לוי - תתעורר".

אבל מני לוי לא ראה את המחווה שעשו לו חבריו, ולא שמע את קריאות העידוד. הוא ממשיך לשכב, מחוסר הכרה, כבר ארבעה חודשים, ואף אחד לא יודע מתי, אם בכלל, יחול שיפור במצבו.

למרות המחווה האנושית היפה של אנשי מכבי תל אביב, וכותרות עיתוני הספורט ביום שאחרי הזכייה בגביע ("בשביל מני", "מני, הבאנו גביע"), אי אפשר להתעלם מהעובדות בשטח. ב-120 הימים שחלפו מאז התמוטט לוי במהלך משחק ליגת העל, ירדה הפרשה מסדר היום הציבורי.

לאט לאט אנשים הפסיקו להתעניין. חלק מהחברים הקרובים ניתקו מגע מהמשפחה, וגם חלק מאנשי הקבוצה לא ביקרו את השחקן תקופה ארוכה - עד השבוע. בחלק מכלי התקשורת, שסיכמו רק השבוע את העונה, אפילו לא טרחו להזכיר את הפרשה הכואבת. בעולם הכדורגל, כך נדמה, היו לא מעט אנשים ששכחו ממני.
אחרי שנגמרו החגיגות, והשחקנים המאושרים חזרו איש איש לביתו, אמו של לוי, דליה, ואחיו דודו, לא יכלו לעצור עוד את הדמעות. יחד עם שאר בני המשפחה הם נשארו מאחור. ממשיכים לקוות ולהאמין לנס הרפואי שיחזיר להם את מני. נאלצים לחיות יום יום עם המציאות הקשה. צריכים להתמודד עם הסוגיות הכספיות הלא פתורות הקשורות לחוזהו של השחקן ולדמי הביטוח שלו, ועם התמיהות העולות מדו"ח ועדת הבדיקה שהקימה ההתאחדות לכדורגל.

"אם הבן נושם - יש עוד חסד"

הכל התחיל ביום שבת קר בסוף חודש ינואר, במהלך משחק ליגת העל בין מכבי תל אביב לבית"ר ירושלים. בדקה התשיעית של המשחק סיים מני לוי, מגינה של מכבי תל אביב, התקפה של קבוצתו בבעיטה מ-18 מטר. מיד אחר כך הוא החל לרדת לכיוון ההגנה, כשלפתע צנח אל הדשא. לאחר כמה שניות הוא קם על רגליו, שחקני שתי הקבוצות הקיפו אותו, ואז צנח שוב. במשך דקות ארוכות, ששודרו בשידור ישיר בערוץ 2, יכלו הצופים לעקוב אחרי מאמצי ההחייאה שבוצעו במגרש ולשמוע את אוהדי שתי הקבוצות צועקים בקול "מני לוי תתעורר".

לוי הועבר למחלקת הטראומה בבית החולים הדסה עין כרם, ולאחר שלושה שבועות שבהם היה מחובר למכשירי ההנשמה, הוא החל לנשום בכוחות עצמו. לאחר כחודש הועבר לוי, באותו מצב, לשיקום במחלקה לטיפול נמרץ בבית לוינשטיין, שם הוא מאושפז עד היום.

בבית לוינשטיין, מפאת סודיות רפואית ולבקשת המשפחה, סירבו השבוע לתת אינפורמציה בנושא מצבו של מני לוי. לפי הידוע, בשלב זה אין שינוי במצבו מאז הועבר מבית החולים הדסה.

למרות האירוע הקשה וחוסר הוודאות סביב מצבו של מני, ממשיכה משפחתו להקרין אופטימיות ולהיות חזקה ומאוחדת. האב, מורדוך, האם, דליה, ושלושת האחים ממשיכים לשהות 24 שעות ביממה, במשמרות, סביב מיטתו של לוי. האח דודו, שהיה מאוד קשור למני, נמצא בבית לוינשטיין סביב השעון. מדי פעם הוא לוקח הפסקה של מספר שעות כדי ללכת הביתה, להתקלח ולהחליף בגדים.

על המורל המשפחתי אחראי יותר מכל מורדוך. המעטים שעוד מתקשרים לדרוש בשלומו של לוי מספרים שבמקום לעודד את האב, הוא מכניס בהם תקווה ומדביק אותם באופטימיות שלו. "זאת תקופה קשה מאוד", אומר מורדוך לוי השבוע, בראיון ראשון. "אבל חייבים להתגבר. השכנים שלי היו אנשים שבאו מהגלות, מאירופה. אחרי הסיפורים שהם סיפרו לי, הדברים שהם עברו, מה אני אגיד? ברוך השם, אם הבן נושם, יש עוד חסד. בעזרת השם, הכל בסוף מסתדר".

מאז המקרה הטרגי של מני ניסו לא מעט אנשים לעזור לו להתעורר. זה החל מסטודנטים ללימודי סיינטולוגיה שביקרו אותו עוד בבית החולים הדסה עין כרם והעניקו לו טיפול מיוחד על ידי הרגשת חפצים, והמשיך במקובלים, ברבנים ובכל מי שיכול לשאת תפילה להחלמתו של לוי. המשפחה מאמינה שצריך לנסות הכל, נותנת כמעט לכל מי שמבקש לעזור ומאמינה שאין לפסול שום דרך.

אחד האנשים הקשורים למכבי תל אביב אמור ליצור קשר עם רב גדול, שידוע בהצלחותיו במקרים טרגיים מסוג זה. אותו מקורב אמר השבוע באופטימיות גדולה: "אני מאמין שהאיש הזה יעורר בסופו של דבר את מני ויעמיד אותו על הרגליים. יש לו יכולות בלתי רגילות".

האמונה, היא שמחזיקה את מורדוך. "כל זמן שיש לבן אדם את הסיכוי והתקווה, אז ברוך השם", הוא מסביר. "אם בן אדם נושם, יש לו את התקווה. אסור לפחד. הכל יהיה בסדר".

אבל זה יכול לקחת עוד תקופה ארוכה.
"לא משנה. אתה תמיד רואה את הישועות. לאט לאט. מה שאני רואה לפעמים בתור אבא, רופאים לא רואים. רק כשאני מסביר להם, הם קולטים".

יש לך חלומות שהוא חוזר הביתה?
"בעזרת השם זה יקרה. אם היית רואה אותו, אז אתה לבד היית אומר שהוא יגיע הביתה. לאט לאט הוא ייצא מזה, בעזרת המשפחה החמה".

יש הרגשה שבחודשים האחרונים ביקשתם להוריד פרופיל.
"אני בן אדם שמאמין בטוב. אני לא אוהב את החשיפה, אני אוהב את השקט. הרעש מסביב לא מתאים לי".

אתם משפחה מיוחדת?
"אנחנו משפחה גדולה וותיקה בארץ. משפחה שעברה הרבה. בעלה של בת דודה שלי, למשל, נהרג בפיגוע בכביש החוף. בן דוד שני נהרג במלחמה. צריך להיות חזקים, לחשוב טוב, לשדר אופטימיות".

היית בן אדם מאמין לפני כן?
"כל החיים שלי. אין בן אדם בעולם שלא מאמין, רק רשע לא מאמין. לא צריך להאמין רק בדברים רעים. מי שמאמין בטוב, אז הוא מאמין בטוב".

מאיפה כל הכוח הנפשי הזה?
"אני אוהב את כל הילדים שלי. יש לי ארבעה בנים, ואני אוהב את כולם. אני עושה הכל בשבילם, ואני עושה מתוך אהבה. צריך לאהוב את הילד שלך בכל מצב, מתוך אהבה אמיתית. זה בן, ילד, זה לא צחוק".

עד עכשיו עבדת, מה קורה כיום?
"אני עובד פחות או יותר. אני עובד בשמירה וממשיך. העיניים שלי לא גדולות. אני מסתפק במועט. אני מסתדר והכל בסדר".

כולם עוזרים כמו שצריך?
"ברוך השם, אני לא מבקש. אני מבקש להיות עם עצמי יותר. עם הילד יותר".

ומבחינה כספית?
"חס וחלילה".
וכל הטיפול של הביטוח?
"בעזרת השם מני יחזור לעצמו. הוא ילד עצמאי, ותמיד דאג לטפל בדברים בעצמו. בעזרת השם זה מה שיקרה. כשמני יתעורר, הוא יטפל בכל העניינים האלה".

שקל בחודש
במשפחת לוי, כאמור, מעדיפים בשלב זה שלא להתעסק בצדדים הכספיים של האירוע. כרגע, הם מסתפקים במשכורתו של מני, שמועברת מדי חודש מהקבוצה. ראוי לציין כי לוי הרוויח במכבי תל אביב סכומים קטנים יחסית, כיוון שהיה חתום על חוזה חייל. למחרת האירוע הטרגי עמד לוי לחתום על חוזה ארוך טווח במכבי תל אביב בתנאים משופרים. אחת השאלות שנשארו פתוחות היא, מה יקרה בסיום העונה הנוכחית: האם מכבי תל אביב תמשיך לשלם ללוי משכורת, ואם כן, על פי איזה חוזה.

"יש כאן בעיה קשה", מסביר גורם המקורב לאחת מקבוצות ליגת העל. "מכבי תל אביב יצטרכו לקבל החלטה לא קלה מבחינתם. אני מאוד שמח שאני לא צריך להתמודד עם מצב שכזה". לוני הרציקוביץ', יו"ר מכבי תל אביב, סירב השבוע להגיב בנושא כל עוד לוי מני לא התעורר.

גם סוגיית הביטוח של לוי איננה פשוטה. מבחינת פוליסת הביטוח של האגודה, הרי שהמקרה אינו מקנה לשחקן זכות לפיצויים, כיוון שמדובר בפציעה שאינה מוגדרת כספורטיבית. האגודה עצמה, אגב, תזכה לפיצוי מסוים, כיוון שהיא איבדה שחקן שהיה בבעלותה. הפיצוי, מטעם חברת הביטוח הפניקס, יהיה ככל הנראה בסך 70 אלף דולר.

מני לוי עצמו היה מבוטח באופן אישי אצל מאמן קבוצת הנוער של מכבי תל אביב, ניצן שירזי, סוכן ביטוח במקצועו. בימים הקרובים יתחילו במשפחה בהליכי התביעה מול חברת הביטוח.

לוי בוטח לפי החוזה שהיה לו באותה תקופה, והוא אמור לקבל פיצוי של כ-200 אלף דולר לאורך כעשר שנים. בפועל מדובר על כ-3,000 שקל לחודש. עם זאת, מעריכים גורמים המקורבים לנושא, שבמידה שהאירוע יוגדר כתאונת עבודה אישית, יוכל בעתיד לוי לזכות גם מפיצוי מהביטוח הלאומי.

"לא למדו כלום"

בעקבות ההתמוטטות של מני לוי מינתה ההתאחדות לכדורגל, בסוף חודש ינואר, ועדה מיוחדת לבדוק את הליכי רישומו של לוי במסגרת ההתאחדות לכדורגל. חברי הוועדה היו היו"ר, ד"ר ז'אק אשרוב; ד"ר ג'קי סרוב; ומאמן הכדורגל לשעבר משה מאירי, הנושא כיום בתפקיד בכיר בקופת חולים לאומית. הוועדה, שמסקנותיה פורסמו ב-18.3, חילקה שבחים למכבי תל אביב ולהתנהלותה בפרשה.

"תהליך קבלת ההחלטות במועדון היה תקין ואף ראוי לשבח", נכתב במסקנות. "האגודה לא חסכה לא במאמצים ולא בהוצאות, על מנת לקבל חוות דעת חד משמעית על מצבו של מני ובעיקר לגבי כשירותו לשחק. הצוות הרפואי במועדון, ד"ר נתן סרבו וד"ר מרק רוסנובסקי, פעל כראוי ומגיעים לו יישר כוח וכל הכבוד".

אולם בדו"ח הסיכום של הוועדה ישנם קטעים פחות נחרצים וברורים. "מני לוי נבדק על ידי חברת מדיטסט, שהינה תחנת ספורט מאושרת, באמצעות רופאים מטעמה שהיו חסרי תעודת מומחה, אם כי מנהל התחנה הינו בעל תואר רופא ספורט כנדרש בחוק הספורט", נכתב שם. עוד נאמר בדו"ח כי "מני לוי נבדק על ידי טובי הקרדיולגים בארץ, אשר חזרו ודשו בממצאים הרפואיים במשך מספר חודשים, עד אשר הגיעו למסקנה באשר לכשרותו לפעילות גופנית.

"לעומת תהליך ארוך וממצה זה, הרי ההכשר למשחק נתקבל על ידי רופאי תחנת הספורט, שלא היו מודעים כלל לכל ההיסטוריה הרפואית של השחקן, וכך תוך זמן קצר ניתן הכשר לשנת פעילות שלמה". בנוסף נכתב בדו"ח כי "היה מקום וצורך לדווח לרופאים הבודקים מטעם תחנת הספורט על הקורות עם מני בתקופה האחרונה".

"מי שקורא בין השורות של מסקנות הוועדה, רואה שהיתה ביקורת", אמר השבוע משה מאירי, שמאשר כי במהלך הדיונים הוא היה בדעת מיעוט. "צריך לחלק את הדבר לשני חלקים. עד להליך הבדיקות של תחילת העונה מכבי תל אביב פעלה כמו שצריך, עשתה את כל הדברים מצוין וראויה לתשבוחות. אבל יש לעניין הזה גם צד שני".

מאירי אינו מסתיר את ביקורתו לגבי מה שקרה עם תהליך הבדיקות והרישום של מני לוי לפני תחילת העונה. "זה שהקבוצה לא יידעה את הרופא הבודק לפני תחילת העונה בהסטוריה ובאינפורמציה הרפואית של השחקן", הוא מסביר, "זה חמור, ולדעתי אי אפשר להגיד שהקבוצה נקיה מזה. אני חושב שבדיעבד זה לא נראה ולא נשמע טוב. מי שהיה צריך ליידע פשוט לא פעל כמו שצריך".

נראה לך שהקבוצות למדו משהו מהמקרה?
"אף אחד לא למד כלום. עכשיו הכל טוב - עד המקרה הבא".

דבר נוסף בו עסקה הוועדה הוא טופס הרישום של מני לוי. בטופס הצהרת האגודה, שהוא חלק מתהליך הרישום, יש צורך בחתימותיהם של שני בעלי זכות חתימה. על פי קביעת הדו"ח, הדבר לא התבצע. "הוועדה שמה לב שבפועל, שתי החתימות היו זהות. מסתבר שנציג אחד חתם בשמו, אך הוסיף את חתימת עמיתו לאחר קבלת אישור טלפוני". במכבי תל אביב הודו שהחשב, קטי מוריה, לא חתם על הטופס, וכי מנכ"ל הקבוצה, שמעון קורק, חתם בשם שניהם.

"בעיני זה גם דבר חמור", אומר מאירי. אני חושב שגם בדבר הזה במכבי תל אביב לא פעלו כראוי, למרות שהם אומרים שזה נעשה בהיסח הדעת. יש נהלים, ואותם צריך לקיים".

לפני כחודש קיימה הוועדה הרפואית של ההתאחדות ישיבה שדנה בדו"ח ועדת הבדיקה המיוחדת. בדיון מתחו משה מאירי, ותובע ההתאחדות, עו"ד שלום בן עזרא, ביקורת קשה על הליך הרישום של לוי מבחינת מכבי תל אביב.

"אני ביקרתי את העובדה שיו"ר הוועדה אמר שעל פי הממצאים של הוועדה ומסקנותיה, ההתנהגות של מכבי תל אביב במקרה היתה מושלמת", מסביר עו"ד בן עזרא. "הבעתי תמיהה שהיו"ר אמר שעל התצהירים של הקבוצה היו צריכות להיות חתימות של שני אנשים, ושבפועל מישהו אחד חתם".

המנכ"ל, שמעון קורק, חתם גם בשמו וגם בשמו של קטי מוריה, החשב.
"נכון. וזה הפתיע אותי. זה נשמע לי מאוד לא תקין ומאוד מוזר. עד כמה יש לזה השפעה מכרעת על התוצאות, ועד כמה זה יפגע בשחקן ובבריאותו, אין לי מושג. אני מניח שלא הרבה. אבל אם קבענו משהו, צריך לקיים אותו. אין שום סיבה לחרוג מזה".

מה אתה הולך לעשות בנדון?
"אין לי סמכויות לעשות שום דבר. אני מניח שהעניין יתוקן באיזשהו מקום ויפעלו כמו שכתוב בתקנון. כאשר הוועדה קובעת שהמהלכים שנקטה מכבי תל אביב היו תקינים, אני לא מתכוון לעשות שום דבר. אותי הרגיז השופרא דשופרא מצד אחד, ומצד שני, אי קיום הוראה כל כך פשוטה וכל כך ברורה".

הבאת את ההערות שלך בפני יו"ר ההתאחדות לכדורגל או בפני מישהו מהאנשים הקובעים?
"זה מופיע בפרוטוקול".

ומישהו קורא את הפרוטוקולים שלכם?
"אני מניח שכן. מספיק לי שעיתונאים קוראים אותם ומפנים את תשומת לב הציבור. בהתאחדות קראו והפנימו את זה. זה לא התפקיד שלי לנפנף ביד. מה שאני ביקשתי באמת באותה ישיבה, זה שמי שלא יקיים את ההוראות, יועמד לדין משמעתי, וזה כן נכנס. בעיקר לגבי ביקורת ציוד רפואי. יש רשימת ציוד, ולתדהמתי, התברר שאף אחד לא לוקח את זה ברצינות, שבאים עם תיקים חצי ריקים. מינינו ועדה שתבדוק על הדברים, ותעשה ביקורות פתע במגרשים".

האם חברי הוועדה הרפואית של ההתאחדות, שדנה בדו"ח ועדת הבדיקה, לא ראו את הבעייתיות?
"לדעתי, יכול להיות שלא כולם הבינו. אני באתי לשם כמישהו מבחוץ, לא כחבר ועדה. נכנסתי לשמוע את הדיון, וזה הדליק לי את כל הנורות. אבל אני לא רוצה להחזיק את המפתחות של הדון קישוט בקטע הזה. אם ועדה רפואית עם שני רופאים אומרת שהכל היה תקין, מי אני שאגיד להם שלא?".

"אני לא משאיר אנשים מאחור"
בארבעת החודשים שעברו מאז ההתמוטטות, כאמור, ירד קצב המבקרים ליד מיטתו של מני לוי. בתקופה זאת בלטו לטובה כמה אנשים שלא שכחו, המשיכו להגיע לבית החולים ולתמוך במשפחה. אחד מהם הוא קפטן מכבי תל אביב, אבי נמני. "אני מאמין באמונה שלמה שאחרי תהליך לא קצר ולא קל, מני יוכל לחזור לעצמו", אמר נמני השבוע.

"יש כאן בעיה קשה", מסביר גורם המקורב לאחת מקבוצות ליגת העל. "מכבי תל אביב יצטרכו לקבל החלטה לא קלה מבחינתם. אני מאוד שמח שאני לא צריך להתמודד עם מצב שכזה". לוני הרציקוביץ', יו"ר מכבי תל אביב, סירב השבוע להגיב בנושא כל עוד לוי מני לא התעורר.

גם סוגיית הביטוח של לוי איננה פשוטה. מבחינת פוליסת הביטוח של האגודה, הרי שהמקרה אינו מקנה לשחקן זכות לפיצויים, כיוון שמדובר בפציעה שאינה מוגדרת כספורטיבית. האגודה עצמה, אגב, תזכה לפיצוי מסוים, כיוון שהיא איבדה שחקן שהיה בבעלותה. הפיצוי, מטעם חברת הביטוח הפניקס, יהיה ככל הנראה בסך 70 אלף דולר.

אתם כיום מדברים ונזכרים פחות במני לוי?
"אני לא נכנס למה אחרים עושים. אני לא משאיר אנשים מאחור".

כמו נמני, חלק מאנשי מכבי תל אביב, כדוגמת ברוך דגו, דודו אברהם והמנכ"ל שמעון קורק, מרבים לבקר את מני לוי. גם מאמן הקבוצה, ניר לוין, שביקר את מני לוי ביום ראשון השבוע, נחשב לאחד שמרבה לבקר.

לוין: "אני משתדל להיות הרבה עם המשפחה. אני מעריץ אותם על התמיכה והכוח, ועל הצורה שהם מתמודדים, מלווים אותו ולא עוזבים אותו לשנייה לבד. פשוט כל הכבוד לאבא, לאמא ולאחים. הם שומרים על אופטימיות ונותנים למני כל הזמן כוח".

אבל מטבע הדברים, עם חלוף הזמן, חלק מחבריו של לוי חזרו לשגרת החיים. רוני גפני, למשל, שחקן בני יהודה, אמר לעיתון "תל אביב" באמצע חודש פברואר: "אני כל היום מתפלל שהוא יתעורר. דיברתי עם אבא שלו, שנותן לי הרבה ביטחון. אני חייב לקוות, אחרת יהיה לי מאוד קשה".

גפני, שחגג בשבת עם בני יהודה את העלייה לליגת העל, מודה השבוע שהביקורים שלו פחתו. גפני: "לא הייתי אצלו הרבה זמן בתקופה האחרונה. ככה זה כל דבר. כשהזמן עובר, זה נהיה טבעי".

לפני חודשיים הדבר רדף אחריך, היום פחות?
"הרבה פחות. למרות שלפני כמה זמן הראו בטלוויזיה את כל המקרה, ואז אתה עוד פעם נזכר בזה".

חלפו כבר 120 יום, איך אתה רואה את הדבר?
"רק נס יעזור פה. אני לא רואה שום דבר אחר. אני מאמין שעושים את כל מה שאפשר לעשות".

דודו אברהם נחשב לחבר הקרוב ביותר של מני לוי מקרב שחקני מכבי תל אביב. אברהם: "אני הולך אליו לפחות פעם בשבוע. זה איתי כל היום. זה דבר שלא יוצא ממני. במשך שנה הייתי יוצא איתו מהבית לאימונים. גדלנו ביחד מהנוער, בלי שום קשר לכדורגל. היינו עושים הכל ביחד. הייתי מספר לו הכל והוא היה מספר לי הכל. אני עדיין מאמין שיהיה בסדר. כשאני מבקר את מני, אבא שלו נוטע בי את האופטימיות".

עברו כבר ארבעה חודשים.
"זה עדיין לא מתעכל אצלי. החיים הם תקווה, ואני מקווה שיהיה בסדר. האופטימיות עדיין שוררת אצלי. כל עוד המצב כזה, חייבים להאמין. אני כל הזמן נזכר בגמר הגביע בשנה שעברה. מני לא שיחק בשלושת החודשים לפניו, וגם לא בגמר עצמו. כשעמדנו וקיבלנו את המדליות, הוא אמר שבשנה הבאה שנינו נהיה שותפים לזכייה במשחק פעיל. הוא רצה לקחת תואר יותר מכל שחקן אחר".

ערן חיים, חברו הקרוב של לוי ואוהד שרוף של מכבי תל אביב, נחשב לבן בית במשפחת לוי. חיים מקפיד לבקר בבית לוינשטיין כמה פעמים בשבוע. ביום שני, ערב הגמר, הוא ביקר אצל מני שוב.

"כשאני עם עצמי, לבד בבית, קשה לי", מספר חיים. "אני עובר תקופה לא קלה. כשאני הולך לבקר אותו, אני מנסה להיראות בסדר. היום בפעם הראשונה ראיתי בטלוויזיה את מה שהיה. זה קשה. זה לא יוצא לך מהראש".

יש כאלה שהתנתקו וכבר לא באים.
"אני לא מאשים אף אחד. יש כאלה שלא יכולים לעבור כזה דבר. לפני שהייתי במצב הזה, לא הייתי הולך לבתי חולים, אפילו כשאמא שלי לא הרגישה טוב. לכולם קשה, יש כאלה שלוקחים קשה וממשיכים הלאה, יש כאלה שלא יכולים להתמודד, ויש כאלה שנדמה לי לפעמים שפשוט לא אכפת להם".

"כל עוד הוא חי, יש תקווה"
מנהל חדר הטראומה בבית החולים הדסה עין כרם, פרופ' אבי ריבקינד, היה באיצטדיון טדי בזמן המשחק בין בית"ר ירושלים למכבי תל אביב, והיה בין אלה שרצו לדשא כדי להציל את חייו של מני.

פרופ' ריבקינד, ביום שבו אושפז לוי, אמרת "אני אהיה מופתע אם הוא לא ייצא מזה".
"אמרתי שהוא ייצא מזה, לא ידעתי איך. העובדה היא שהוא חי ואי אפשר להתווכח על זה. אני שמח שהוא חי, וכך, אני מבין, גם בני משפחתו".

המקרה הזה עוד מלווה אותך?
"ועוד איך. לא בכל יום אני מציל שחקן במגרש כדורגל. הזדמן לי להיות שם, ואתה לא יכול שלא לתת עזרה. זה מקרה עצוב וטרגי של בחור צעיר שנופל ומתמוטט. זה עצוב מאוד. עשינו כל מה שאפשר. אם לא היינו שם, הוא גם לא היה מגיע למצב שלו היום. אם זה היה קורה במגרש אימונים ביום חול, ולא היה את כל הציוד ולא היה רופא שם, אז אני מבטיח לך שלא היינו מדברים עליו כיום. אלוהים אהב אותו באיזושהי נקודה, והוא חי. כל עוד הוא חי, יש תקווה".

ומה המסקנות שלך מהמקרה?
"קבוצות משקיעות אלפים במשכורות, שיוציאו את הסכום המינימלי לבדיקות תקופתיות. שכל קבוצה תהיה צמודה לבית חולים. לא ייתכן שקבוצות כאלה מפוארות לא יהיו קשורות לבתי חולים מפוארים. זה נשמע לי, לדעתי, לא מקצועני. אני מבטיח לך שמנצ'סטר יונייטד קשורים למקום הכי טוב במנצ'סטר, וששאקיל אוניל, תאמין לי, קשור בלוס אנג'לס למקומות הכי טובים. אתה משקיע כל כך הרבה בשחקן, לא תשקיע בבריאותו?".

כפרופסור לרפואה, כרופא וותיק, לדעתך מני יתאושש?
"יכול להיות, אני לא פסימי. כל עוד אתה לא מופיע במודעה שחורה, יש תקווה".

חזרה לרשימת מאמרים

נשאר רק להתפלל

מגזין תל-אביב 1 פברואר 2002 כל הזכויות שמורות למגזין תל-אביב

http://www.tam.co.il

על התמוטטותו הפתאומית של בנם הקטן, שחקן מכבי תל אביב, מני לוי, התבשרו בני משפחת לוי מהטלוויזיה, בעת שצפו במשחק מול בית"ר בביתם שבכפר שלם בתל אביב * על מצבו ההולך ומידרדר ("ברדיו כבר הספידו אותו"), שמעו בדרך לבית החולים, במונית * עכשיו הם לידו, 24 שעות, מתפללים, עם כל אוהדי ועסקני הכדורגל הישראלי, שהוא ייצא מזה * שבוע סביב מיטתו של מני לוי, 21, ששוכב מחוסר הכרה, מחובר למכשירי הנשמה

מאת: אביבית דקל, שלמה חסיד, אפרת נייר, איציק ואקנין, אתי אברמוב
צילומים: רונן מחלב
צילום בעמוד הבית: ידיעות אחרונות

השבת האחרונה בבית משפחת לוי בכפר שלם, היתה רגילה בתכלית. בבוקר צלצל יוסי, הבן הגדול, אל מני, אחיו הצעיר והמגן הימני של מכבי תל אביב, והזמין אותו לרכוב על סוסים. מני סירב בגלל המשחק נגד בית"ר, שהיה אמור להתקיים באותו הערב בירושלים. בשעה שתיים בצהריים התקבצו בגינה האב מורדוך, האם דליה, מני וערן חיים, חבר ילדות. "ישבנו כולנו ודיברנו", מספר ערן. "אבא של מני תמיד מגיע למשחקים, ומני חשב שככה יהיה גם הפעם. אבל אבא שלו לקח אותי לצד ואמר: 'הפעם אני לא בא, אבל אל תגיד למני, שלא יתרגש יותר מדי'".

במשפחת לוי ידעו כמה מני, בן הזקונים שלהם, גאה במדי מכבי תל אביב, ואהבו לתת לו הרגשה טובה.

בשעה חמש הסיע ערן את מני לקרית שלום, שם חיכה האוטובוס של הקבוצה. בדרך, כמו תמיד, הם שמעו את השיר של שלמה ארצי, שמני וערן מאמינים שהוא הקמע של שניהם: "אני חייל, ואל תבכי לי ילדה".

בדיעבד, ערן נזכר שכבר בנסיעה הוא הרגיש שמשהו שונה קורה אצל מני. "היתה בו התרגשות גדולה יותר מהרגיל. אמרתי לו: 'אתה היום במתח', והוא ענה: 'ערן, היום אני לא יורד מהמגרש בלי לנצח. היום אני אוכל את הדשא'. אני חושב שהוא אמר את זה בגלל שני ההפסדים האחרונים של הקבוצה, שמני לקח אותם ללב באופן אישי. כשהגענו לקרית שלום, התחבקנו כרגיל, ואמרנו: 'ניפגש אחרי המשחק'. בדרך לירושלים הרמתי טלפון לאבא שלו ואמרתי לו: 'נו, אולי בכל זאת תבוא?', אבל מורדוך אמר שלא, ובכל מקרה, איחל לנו בהצלחה".

מי שיער כי המפגש הבא של האב ובנו יתרחש שעה אחר כך, בחדר טיפול נמרץ לב של בית החולים הדסה עין כרם, כאשר מני חסר הכרה ועד רגע זה עדיין לא התעורר?

יום שבת
ההלם

- את ההתקפה האחרונה, בדקה התשיעית של המשחק בין מכבי תל אביב לבית"ר ירושלים, סיים מני לוי בבעיטה מ-18 מטר. מיד לאחריה הוא החל לרדת לכיוון ההגנה, ולפתע צנח. ערן, חברו של מני, היה בין הראשונים שרצו למגרש עם פרוץ המהומה. "ראיתי שהוא בא לבעוט, וכמו שאני מכיר אותו, ישר קלטתי שמשהו לא בסדר. אמרתי 'שמע ישראל' והתחלתי לבכות, בעיקר כשראיתי שכולם רצים אליו. בספונטניות ירדתי למטה ואמרתי לשוטר שזה אח שלי, כי זה מה שאני מרגיש. אז הכניסו אותי למגרש. בהתחלה השחקנים אמרו 'זה כלום', ופתאום אני רואה הנשמות וניידת, וכל השחקנים התחילו לבכות".

ובינתיים, בתל אביב, צפו בדרמה בני המשפחה: אביו, אמו ואחיו, כל אחד מביתו הוא, סמוכים מאוד אחד לשני. גיא לוי, האח: "הייתי בבית, ובדיוק כשפתחתי את הטלוויזיה, זה קרה. בהתחלה לא חשבתי שמדובר באחי, אבל אז הקהל התחיל לצעוק 'מני לוי, תתעורר', והבנתי שזה הוא. ברגע כזה מרגישים לא בהכרה. הייתי בלחץ, כי התקשורת ניפחה את זה וחשבנו שהוא כבר איננו".

גם יוסי, האח הגדול, ראה את הטרגדיה בטלוויזיה: "איך שהראו את זה ידעתי שמדובר באחי, כי אני מכיר את הריצה שלו. אבל חשבתי שהוא נפצע ושתיק תק הוא יקום. אחרי שהבנו שקרה משהו רציני, מיד באנו להורים. מצאנו את אבא ואמא שלנו לחוצים, בחיים לא ראיתי אותם במצב כזה. ואבא שלי, שהוא לא אדם שמראה רגשות, תפס את עצמו, הסתכל לשמים, ואמר: 'מה, הולך לי הילד?'. לא יכולנו למנוע ממנו לראות את הדברים, הכל היה בשידור ישיר".

מורדוך היה הראשון לקחת מונית לכיוון ירושלים. יוסי וגיא נסעו מיד אחריו. לבית המשפחה הגיעו מיד שכנים, חברים והמוני אנשים מכפר שלם, שבאו לחזק את ידה של האם, דליה. בדרך לירושלים עדיין נשמעו הדיווחים במהדורות החדשות. השדרנים הגדירו את המצב כ"קשה מאוד".

"זה אח שיקר לנו", אומר יוסי, "וכל המחשבות רצות. יותר מכל פחדתי שאשמע בדרך, ברדיו, שהוא כבר איננו".

19.30 - מני לוי מגיע לבית החולים הדסה עין כרם, למחלקת הטראומה. עימו נמצאים הבעלים של מכבי, לוני הרציקוביץ', המאמן ניר לוין ויתר חברי ההנהלה. גם ראשי בית"ר והמאמן אלי כהן, שהו לצדו ולא משו ממיטתו. ד"ר דן אדמון, קרדיולוג בבית החולים הדסה עין כרם, החל לטפל בו, כשמצבו של מני מוסיף להיות קריטי, אך מיוצב, וביקש להתפלל לשלומו, מאחר שמני לא יצא מכלל סכנה.

הרופא הכונן היה ד"ר ריפעת ג'בארה. "כשדיברו איתי, אמרו 'יש בחור שהתעלף במגרש ועושים לו החייאה', ואז הסתכלתי בטלוויזיה וראיתי אותו. הגעתי לבית החולים והוא כבר היה ביחידת הלב. עשיתי לו אולטרה סאונד וראיתי שהלב מתפקד טוב. במקרה הזה במיוחד, עברתי שלב אחר שלב על הטיפול שהוא קיבל, וחישבנו שהחיבור היה תוך דקות ספורות, חמש דקות גג, מה שנותן סיכוי טוב להתאושש מהפרעת קצב קטלנית כמו שהיתה לו. 24 שעות הוא הזמן הקריטי שאם הוא יעבור אותו, זה יהיה טוב, למרות שאני רוצה להוציא אותו בחיים, כמה שיותר מהר ועם כמה שיותר איכות חיים".

20.00 - אביו של מני, מרדכי, מגיע לבית החולים, מלווה בקרוב משפחה. כל אותה עת צרים אמצעי תקשורת רבים על הכניסה, אך האבטחה הגדולה מסרבת לאפשר להם להיכנס פנימה. הרציקוביץ' יוצא ומבקש מכולם להתפלל שהמצב ישתפר. המולה והיסטריה של סקרנים רבים, שעומדים בכניסה לבית החולים, חלקם פותחים ספרי תהילים ומתפללים. "ליגה שכולה מנחוס", אומר אחד מהם, "זה התחיל כשבית"ר כמעט והתפרקה בקיץ, המשיך בהתאבדות של רובי שפירא, אחר כך ההתקפים של אברהם לוי ושמעון קורק ועכשיו מני לוי. מי צריך כדורגל, אם זה מה שקורה לנו?".

23.30 - ד"ר ג'בארה, קרוב רחוק של ווהיב ג'בארה, שהתמוטט על המגרש מאותן סיבות, ונפטר, מסיים את המשמרת. "כרגע הוא מחובר למכשירים", אומר ד"ר ג'בארה, "מונשם, מורדם ומקבל חמצן. הוא לא בהכרה בגלל שהוא מקבל חומרי הרדמה. בשלב הזה חולים עושים תנועות לא רצוניות שעלולות לשלוף להם את העירוי, או את מכונת ההנשמה. לכן אנחנו מעדיפים שהם יהיו בהרדמה".
01.00 - המאמן ניר לוין משוחח עם מנהל מחלקת הטראומה של בית החולים, פרופ' אבי ריבקינד, ומודה לו על הטיפול המסור, ובה בעת הוא שומע מריבקינד על המקריות שבה מצא עצמו באיצטדיון.

לפתע נפתחת דלת המעלית ואבי נמני יוצא ממנה, מלווה בשני חברים. הוא מתקשה להסתכל לבני משפחתו של מני בעיניים, הטראומה עדיין טריה. מרדכי לוחץ את ידו של נמני, והשניים פונים לשיחה קלה. לאחר מכן נכנס נמני אל חדרו של מני. כשהוא יוצא, פניו אחוזות בהלה, אך הוא מנסה לשדר אופטימיות ליתר בני המשפחה: "נתפלל שיהיה טוב, הוא ילד חזק", אומר נמני. קרוביו של מני קוראים תהילים בלי הפסקה. מרדכי מסרב לשבת, מתהלך בעצבנות מצד לצד במחלקה הצרה כל כך. את השקט קוטע צלצול הטלפון הסלולרי שלו. אברהם גרנט על הקו. גרנט עוד זוכר את מני מהימים בהם היה שחקן חדש במחלקות הנוער, לאחר שהגיע מבני יהודה. כשהוא מבקש להתעדכן במצבו של מני, עונה מרדכי: "ברוך השם, עוד יהיה טוב".

את דלת החירום פותח דוד (דודו), אחיו הבכור של מני, שלפני שנתיים חזר בתשובה. למרות הכיפה והזקן, ניתן לראות בבירור את הדמיון למני. דוד מנסה לשבור את השקט ומשגר בשורה אופטימית "ברוך השם, הנה האחות מנסה להעיר אותו, ובעזרת השם עוד מעט הוא יתעורר".

02.00 - שני בני דודיו של מני, יוסי עורקבי ויוסי פתאל, מתמלאים כעס על העיתונאים: "אתם יודעים כמה קשה היה לאבא לראות ככה את הבן שלו בשידור ישיר? ברדיו כבר הספידו אותו, חוץ משלמה שרף, שסתם להם את הפה ואמר 'במקום להספיד, תתחילו להתפלל שהוא ייצא מזה'. יצא גבר השלמה הזה. מה שיותר חמור זה שבמהלך הנסיעה פתאום אחד החברים שלי מתקשר אלי, ואומר לי שבאינטרנט כתבו שמני מת. החזקנו את עצמנו לא לבכות. כמעט השלמנו עם זה שאנחנו באים לראות גוויה. זו תקשורת? הרגו אותו בזמן שהוא נאבק על החיים שלו", מסיים עורקבי את השיחה.

יוסי, בן הדוד השני, מעלה כל מיני זכרונות: "כמה שמני היה נרגש מהזיכוי על ההרשעה בפרשת 'הנבחרת והצעירה', וכמה הוא רצה להוכיח את עצמו במשחק הזה, כדי שנילסן יזמן אותו לנבחרת הבוגרת. אנחנו משפחה מאמינה, כולם בכפר שלם מכירים אותנו. הרב חיררי, הרב של השכונה, קורא תפילות לאלוהים שיעזור. הוא מכיר את מני, כי מני זה אחד שיודע לתת כבוד לכל אחד, ובגלל זה כולם נותנים לו בחזרה. אפילו מהחצר של הרב כדורי דיברו ואמרו שיתפללו. אנחנו מאמינים שזה יעזור".

03.00 - מרדכי יורד למטה לנשום אוויר צח. יוסי, אחיו של מני, פורש מעליו שמיכה ונכנס לישון. דוד יוצא מהחדר ומפקיד את ספר התהילים בידיו של בן הדוד. יוסי מתיישב ליד מיטתו של מני ומתחיל לקרוא.

דוד מצית עוד סיגריה, מנתח את מהלך האירועים שעברו על אחיו הצעיר בתקופה האחרונה, וקובע כי האשמה מוטלת בהפסדים האחרונים של הקבוצה ובחנינה מפרשת הנבחרת והצעירה: "השבוע האחרון העמיסו לו על הלב יותר מדי דברים ביחד. הוא דיבר איתי על זה ביום חמישי. זה התחיל עם שני ההפסדים של הקבוצה, שהיו רעים מבחינתו. אני מכיר את אחי ויודע מתי טוב לו ומתי רע לו, וההפסדים האלה היו מאוד קשים בשבילו. אחר כך הודיעו לו שהוא מזוכה מהפרשה הזאת עם הבחורה. מסכן, הוא לא עשה כלום, אבל למרות שהענישו אותו, הוא קיבל את העונש ורק ניסה כל הזמן, וגם הצליח, להוכיח שמגיע לו לשחק בנבחרת. זה אחי הצעיר: כשהוא נחוש, אי אפשר לעצור אותו. אפילו היום במשחק, אחרי שהוא התמוטט וקם בפעם הראשונה, מה שהוא הספיק להגיד היה 'אני בסדר, למה??', רק כדי שלא יוציאו אותו, וזה כל כך הוא".

04.00 - "העיניים נפתחו קצת", אומר יוסי הבן דוד, "עכשיו צריך להתפלל ממש חזק".

"איזה תוכניות היו לו, הוא עמד לחתום על חוזה לעוד כמה שנים במכבי", מספר צביקה, קרוב משפחה שהגיע במיוחד מצפון ארץ. "אני מקווה לנסוע בבוקר לרב כדורי, כדי שיברך אותו ברפואה שלמה".

יום ראשון
התקווה

06.00 - הרופא מגיע לביקור, בני המשפחה יוצאים מהחדר ומקווים שאוטוטו תגיע הבשורה האופטימית. פרופ' ריבקינד, שעקב אחרי מני מאז רגע ההתמוטטות במגרש, נכנס לחדר ההמתנה, משוחח עם מרדכי ומנסה לעודד: "אני אהיה מופתע אם הוא לא ייצא מזה", הוא אומר.

הסלולרי של מרדכי מתחיל לצלצל בשנית. אלו הם תחקירני תוכניות הרדיו שמבקשים לשוחח איתו. קרובי משפחה מנסים לדחוק בו שלא ישוחח איתם: "שילכו לעזאזל, אתמול הם הספידו אותו, מה הם רוצים עכשיו? אל תדבר איתם, תנתק להם את הטלפון". מרדכי מסרב לנהוג בגסות, אבל מבקש שייתנו לו שקט: "אני לא מעוניין לשוחח עכשיו", הוא אומר. "אנחנו רק מחכים שהוא יתעורר", הוא משיב לעוד עובדת הפקה, הפעם מהתוכנית של רפי רשף.

10.30 - אבי נמני שוב מגיע, ואחריו לירן שטראובר. ניכר בהם שכולם עברו לילה לא קל. כשעתיים אחר כך מגיע ניר לוין עם המסמכים הרפואיים, וכולם מסתגרים, עד כמה שאפשר, בחדר ההמתנה למשפחות. בינתיים עוברת דגנית, קרובת משפחה, עם קופת צדקה, ובני המשפחה תורמים, העיקר שמני כבר יתעורר. הדאגה לשלומו מתערבבת עם הדיווחים על הפיגוע בירושלים, וכולם מתרכזים בחדר ההמתנה הקטנטן, שם מוצבת טלוויזיה.

13.00 - מגיעה הידיעה שמתן וילנאי, שר הספורט, שהיה אמור להגיע לבקר את מני, דחה את ביקורו בשל הפיגוע לשעה 16.00.

14.00 - רב שמכיר את הרב כדורי מתקשר, ונותן את הטלפון של מזכיר הרב. בינתיים נודע שלוי מזיז את הרגלים. ערן, חברו של מני, יושב במסדרון, כשלידו מעיין, חברתו של מני מזה חצי שנה. מעיין לובשת את הטרנינג של מני ממכבי. הם מתווכחים מי ייכנס למני, וערן מוותר לה, אם כי הוא זורק, קצת בצחוק: "כפרה, תני לו קצת לנשום, קצת חופש ממך".

16.30 - השר וילנאי יוצא מחדרו של מני, מלווה בפמליה. אבי גבאי, מזכירו של הרב כדורי, מגיע בעקבות קריאה של בני המשפחה, וממליץ לקרוא פרק כ' של תהילים. "התקשרו אלינו מהמשפחה ומהחברים כדי שהרב ייתן ברכה", הוא אומר. "ומכיוון שעכשיו זה השעות הקריטיות, באתי מהר ככל האפשר.

"כדי לברך אותו", מסביר גבאי, "היינו צריכים לדעת את השם המדויק שלו ושל אמא שלו. כרגע גם שמנו לו קמע של הרב, ספר תהילים, מתחת לראשו. ישועת השם כהרף עין, וכשהרב מברך מישהו, זה פועל, בעזרת השם, אבל הכל תלוי בחסדי שמים. אמרתי לאחיו שאולי גם יוסיפו לו שם. ב-90 אחוז זה יהיה השם 'חיים', אבל כמובן שעל זה הרב יחליט, במעמד הוצאת ספר תורה, שזה רק ביום שני, מחר".

21.20 - חבורת אוהדים מסתובבת נסערת במסדרון. הלוך ושוב. 'איפה מני?', הם שואלים, עד שנתקלים בשלט שהוצמד לדלת חדרו בבקשה לא להטריד את מנוחתו. "אוהדי מכבי שרופים", הם מגדירים את עצמם. לטענתם, הם עקבו אחריו עוד מימיו בקבוצת הנוער. "הוא ילד מדהים, שקט", הם אומרים. אבל הדבר שריגש מכל את אוהדי מכבי הוא "התנהגותם האמפטית של אוהדי בית"ר. הם פשוט התעלו מעל עצמם וריגשו אותנו. לא נשכח להם את זה".

24.00 - בחדשות של חצות מדווחים על מצבו של מני. המשפחה, המתרחקת מפרסום, מתחילה לשנוא את התקשורת, שמכריזה שמצבו קריטי או קשה מאוד, יותר ויותר. הנתונים נכונים, השאלה היא איך מסתכלים עליהם. ד"ר ג'בארה, לדוגמה, חושב שחוסר הידרדרות זו התקדמות, בניגוד לרוב בני האדם שמעדיפים להסתכל על החצי הריק של הכוס.

יום שני
התקשורת

10.00 - שעות הבוקר הן הקשות במיוחד על בני המשפחה. בלילות הם יכולים להתרכז במחשבות של עצמם. בימים מגיעים מבקרים, שואלים מה קורה, ותשובה - אין. דליה נסעה הביתה, לנוח. מרדכי, נשאר משבת בלילה. הבוקר, כנראה בעקבות הפרסומים בעיתוני הספורט, המשפחה החליטה שלא לשתף פעולה עם התקשורת. כבר בכניסה למעלית הם מסלקים את כולם בצעקות, ואפילו מזמינים לעיתונאים מעלית. בהזדמנות זו שוברים לאחד הצלמים את המצלמה. בדרך למטה התקשורת נתקלת בהרציקוביץ' ובלוין. שעתיים מאוחר יותר מגיע גם אברהם גרנט. הדרבי בשבת אמור להתקיים כרגיל.

17.00 - זר פרחים, באדום-לבן, מגיע מאוהדי הפועל תל אביב. לזר צורפה ברכה: "מכל אוהדי הפועל". בשש בערב מגיע גברי לוי, יו"ר ההתאחדות לכדורגל. "באתי להזדהות איתכם, תהיו חזקים", הוא אומר לבני המשפחה. "יש עכשיו הרבה אסונות בכדורגל, וזה אחד מהם".

21.30 - מגיע הרב איפרגן ("הרנטגן"), כדי להתפלל לשלומו של מני. כולם שואבים עידוד מחודש: "אנחנו בטוחים שהילד יקום על הרגליים בקרוב ויהיה חזק", אומרים במשפחה, ומתגאים לספר איך המקרה של מני מאחד בין כולם: "אפילו ילדי הפועל", אמרו, "היריבים המושבעים של מכבי, שלחו אלבום עם ברכות ואיחולי החלמה".

יום שלישי
השחקנים

09.00 - אחות המחלקה נכנסת, ונותנת למרדכי ערימת מכתבים ופקסים. כולם מאחלים למני החלמה מהירה. זרם המבקרים גדול, והאוהד הראשון - דווקא של בית"ר ירושלים - מגיע. המשפט היחיד שמרדכי מצליח להוציא מהפה הוא "כל שעה קורים נסים. אני מאמין שבאחת השעות האלה גם לנו יקרה נס".

11.30 - שחקני הפועל מגיעים, ומספרים למשפחה מה אמרו אתמול בטקס הקצר שהתקיים להחלמתו של מני, לפני המשחק. במקביל, הרופא מעדכן שאין שינוי משמעותי במצבו של מני. "מבחינת הגוף", אומר להם הרופא, "כל המערכות מתפקדות. עכשיו אנחנו מתכוונים להוריד את מינון חומרי ההרדמה, ורק כשיתעורר, ניתן יהיה לגלות האם יש נזק מוחי. כרגע אין כניסה לחדר, חוץ מלבני המשפחה, לרווחת בני המשפחה.

12.30 - איציק זוהר מגיע, יחד עם שחקני בית"ר. הוא מתעקש להיכנס לחדרו של מני, נכנס, לוחץ לו את היד ולוחש לו: "תהיה חזק ותחזיק מעמד". באחת בצהריים מגיעים המוני קרובי משפחה ועוד אוהדים ועוד פרחים. הרבה פרחים.

14.00 - שחקני בית"ר עוזבים ושחקני הנבחרת הצעירה מגיעים. הללו מתיישבים בחדר ההמתנה, שהפך זה מכבר לחדר ההמתנה של מני. כמעט שאף אחד לא פוצה פה. נגמרו להם המלים. פה ושם אחד מהם מחליט לקרוא פרק בתהילים, או להניח תפילין. ביד לא מנוסה הוא מגלגל את רצועת העור השחורה על הזרוע, ומצמיד את הקופסה השחורה לראש. "העיקר הכוונה", אומר אביו של אחד החולים במחלקה, "לא חשוב אם זה לא בדיוק כמו שזה צריך להיות, העיקר הכוונה".

16.00 - הרופא יוצא, ואומר שיש סיכוי להחלמה, מאחר שמני בחור צעיר עם גוף של ספורטאי. היושבים בחדר ההמתנה נאחזים בדבריו. השהייה בבית החולים, כמו גם הציפיה, הפכו לשגרה.

17.00 - מעיין, לבושה במעיל מכבי תל אביב הגדול ממנה בכמה מידות, מסתובבת כמו סהרורית בין חדר ההמתנה, חדרו של מני והמסדרונות. רק לקראת הערב מצליחים לשכנע אותה לחזור הביתה, לנוח ולאגור כוחות מחודשים. לבסוף היא מתרצה, אבל כבר מהדרך היא מצלצלת לדליה ואומרת שהיא רוצה לחזור.

20.00 - זרי פרחים ועשרות מכתבים נאספים בחדר ההמתנה. ההורים שומרים את כל המזכרות באדיקות, "הכל בשביל מני, כדי שיתעורר ויראה עד כמה לאנשים אכפת ממנו. באמת שאכפת ממנו".

יום רביעי
סימן חיים?

14.00 - בדיקת סי.טי נערכת למני. הוא משתעל, וזה סימן חיים ראשון שהוא מגלה מאז נפל על המגרש. המשפחה, הממתינה מאחורי הדלת, ממשיכה להיאחז בכל שביב תקווה, שואבת אופטימיות מהמאורע. אולם הרופא המטפל ממהר לצנן את התלהבותם, וקובע שלא מדובר בשינוי ניכר.

14.20 - עתה מתבצעת בדיקת כאב. מני מגיב אליה. פרופ' ריבקינד, האיש שהחייה את מני על המגרש והביא אותו לטיפול במחלקת לב, קובע כי מדובר בהתפתחת חיובית. אולם מצבו של מני מוגדר - עדיין - קשה.

16.00 - בקומה שמונה של בית החולים הדסה עין כרם, הקומה בה מאושפז מני, בני משפחת לוי מסלקים באגרסיביות כל מי שיוצא מהמעלית, למעט כאלה הלובשים מעיל כחול-צהוב. גם מי שאומר שהוא בא לקרוא תהילים, נזרק משם. "תהילים תקראו בלובי", אומרים להם בני המשפחה.

בלובי יש ערכת תהילים, הכוללת כיפה סרוגה, ספר תהילים קטן, ברכות וכיבוד קל. זרם המבקרים פוסק, אט אט. כולם כבר עברו על יד המיטה שלו. גם ההתעניינות התקשורתית הולכת ודועכת. עכשיו רק נשאר להתפלל.

דיכאון בשכונה

הנשים בכפר שלם, שכונת מגוריו של מני לוי, לא מפסיקות מאז ההתמוטטות לראות את "חדשות הספורט"

ב"מפגש הפארק", שבלב כפר שלם, חלו מיום ראשון שני שינויים: טלוויזיה הוכנסה למקום, כדי שכולם יוכלו להתעדכן במצבו של מני לוי, לקוח קבוע, ובעיקר חבר; ועל מקרר המשקאות הקלים הונח ספר בשם "ליקוטי מוהר"ן". כל עשר דקות מישהו מגיע, לוקח, מתפלל, ומחזיר.

בכפר שלם, שכונה שהכדורגל מהווה בה אחוז גדול מנושאי השיחה, אין פלא שהתמוטטותו של לוי הפכה לשיחת היום. "באלוהים", אומר שמואל כהן, תושב השכונה, "אשתי בחיים לא ראתה כדורגל. עכשיו היא כל היום מזפזפת ל'חדשות הספורט' בערוץ חמש".

"גם אמא שלי, תקוה", מוסיף שי ווהבה, "שנמצאת כרגע באבל, ושלושה שבועות לא פתחה טלוויזיה, פותחת היום רק את 'חדשות הספורט', כדי לבדוק מה קרה למני".

כולם פה מכירים את לוי. בדרך כלל הם יושבים איתו על המדרגות ואוכלים המבורגר, יוצאים איתו לבלות ב"אחד העם 28", או בלמון. פתאום עכשיו הם צריכים לעשות תורנויות, מי ייסע עם מי, למחלקת טיפול נמרץ בהדסה עין כרם.

"כולם פה בדיכאון", אומר יעקב קריספי. "משבת אף אחד לא יוצא לבלות. הולכים בבוקר לעבודה, באים, מתקלחים, ונוסעים לירושלים, או קוראים תהילים בבית הכנסת".

אנשים שמגיעים ל"מפגש" בבית הכנסת הסמוך, מספרים שרב השכונה התחייב בשמו של מני להניח תפילין בכל בוקר, מהרגע שיתעורר. אבי ווהבה, בעל מפגש הפארק, מספר שכמות ההמבורגרים והפיצות שהוא מוכר, נמצאת בירידה תלולה משבת בלילה. לעומת זאת, כמות הסיגריות עלתה פי שניים. כששמע בשבת מה קרה למני, מההלם, הוא התקשר אליו לפלאפון. כמובן שרק המזכירה ענתה.

כל השכונה יודעת לספר, איך בשבת אבא של מני הרגיש שהוא לא יכול לנהוג עד ירושלים, ולקח מונית לבית החולים, ואיך כולם לא נרדמו אחר כך עד שתיים בלילה, "מהתמונה הזו של ההחייאה". "אנחנו עוצמים את העיניים ורואים את מני שוכב על הדשא", אומר יוסי ברבי. "וזה כואב לנו, מני הוא אחד מאיתנו".

מאז המקרה מסתובב נסים מסלאווי עם כיפה, ושמואל כהן עם רדיו נייד ואוזניות, "לשמוע, אולי מני כבר התעורר".

"אנחנו לא מחפשים נקמה, לא מחפשים רופאים אשמים", אומרים במפגש הפארק. "שלא ישחק, שלא ייגע יותר בכדורגל, רק שיהיה לנו בריא - עם כדורגל או בלי", הם אומרים, ומעפילים לירושלים בפעם המי יודע כמה השבוע.

בדרך לנבחרת

מני לוי נולד בכפר שלם בדרום תל אביב, למרדכי, עצמאי, ולדליה, עובדת במעון של ויצ"ו. ללוי שלושה אחים גדולים: דודו, שחזר בתשובה לפני שנים אחדות, יוסי וגיא. כולם גרים סמוך לבית ההורים.

לוי, שלמד בעירוני ט', סיים רק לפני שבועיים את שירותו הצבאי. את דרכו המקצועית התחיל בבני יהודה, וכשבגר עבר לשחק במכבי תל אביב. בסוף עונת הכדורגל 97'-98', זכה בגביע המדינה לנוער יחד עם הקבוצה הצעירה. מאמן מכבי תל אביב דאז, אברהם גרנט, שצפה במשחק, החליט לזמנו לקבוצה הבוגרת. הצלחתו הביאה אותו גם לנבחרת הצעירה של ישראל, בה רשם שתי הופעות מרשימות - האחת נגד נבחרת ספרד, והשנייה נגד נבחרת בוסניה.

אלא שאז באה פרשת "הנבחרת הצעירה והנערה", שבה הורשע לוי כשותף לעבירה - קיום יחסי מין עם נערה שהוזמנה לכפר המכביה, ערב משחק חשוב. לוי, שהכחיש כל מעורבות, הורשע, הושעה לשנתיים ורק לפני שבוע, לאחר שריצה כמחצית מעונשו, קיבל חנינה, והיה אמור להיות מוזמן על ידי ריצ'רד נילסן לאימוני נבחרת ישראל הבוגרת.

חזרה לרשימת מאמרים

הדף הקודם

1 2 3 4 5 6

הדף הבא