שנתיים וחצי לאחר שהתמוטט ואיבד את הכרתו - חגג מני לוי יום הולדת 24 בני משפחתו שואבים עידוד מהשיפור במצבו לאחרונה: הוא מזהה חלק מהסובבים אותו, כבר לא מטופל בתרופות ובחודש האחרון אוכל גם דרך הפה, ללא צורך באינפוזיה רופאו מאשר: "המצב שלו כרגע הוא של תגובות ראשוניות" כתב עיתון "תל אביב" ביקר בבית משפחת לוי שמע מהם על התקווה הגדולה שהתעוררה בכפר שלם: "הרופאים בבית לוינשטיין לא מאמינים לסיפורים שמגיעים מכאן" ואת הטענות כי אנשי מכבי תל אביב כבר לא באים לבקר: "מני נפל עם הסמל של הקבוצה על הלב שלו, והם שכחו אותו" אלי דריקס, מנכ"ל מכבי: "בפרשת מני לוי עשינו הכל נכון"
בשישי האחרון, ארבעה ימים לפני ההישג הסנסציוני של מכבי תל אביב נגד פאוק סלוניקי, מלאו למני לוי 24 קיצים. בביתו הנאה בכפר שלם, על כיסא שמותאם לצרכיו, צפה לוי באוהדי מכבי שהגיעו כדי להעניק לו כבכל שנה את ספר האוהדים.
למרות שמצבו של מני רחוק מהחלמה מלאה, ואף לא ברור מצבו ההכרתי, קרוביו מקפידים לשדר אופטימיות - כזו המהולה בכעס הולך וגובר על אנשי מכבי תל אביב. כבר תקופה ארוכה, טוענים קרוביו של לוי, הם לא זוכרים שמישהו ממכבי ביקר את השחקן.
"הם לא חברים שלי, הם חברים של מני", מספר אחיו דוד, המשמש כאפוטרופוס מטעם משרד המשפטים. "זו הסיבה שאנחנו מנסים לשמור על פרופיל נמוך. מני אהב את הקבוצה שלו. את מני לא עניין כסף, לא היה חסר לו כלום, אני לא עושה את זה בשביל כסף (תובע את חברות הביטוח ואת מכבי - ח.פ).
מני שיחק במכבי בגלל שהוא אהב וכיבד את מכבי, הוא לא אהב שמדברים רעות על הקבוצה שלו. יצא לי לדבר עם מני זמן קצר לפני המקרה והוא אמר לי: 'דוד, אם עכשיו נותנים לי מיליונים ולא עשיתי כלום - זה לא שווה. אבל אם ייתנו לי איזה תואר במכבי, אז לא אכפת לי מהכסף.
"הדבר האחרון שעניין את מני זה מתי הכסף יגיע לבנק, אז גם אותי הדבר האחרון שמעניין זה שמכבי תשלם. אבל העובדה היא שהמועדון הכי גדול בארץ הפקיר את מני. מספיק שהיו באים פעם בשבוע, מעודדים את הילד, אומרים לו: 'אתה יכול לחזור, תהיה חזק', וזה היה הבדל של שמים וארץ. זה היה יכול לעשות את ההבדל במצב שלו, אבל הם פשוט לא באים".
ההתמוטטות
"השחקנים נופפו בהיסטריה"
סוף ינואר 2002, איצטדיון טדי, חורף ירושלמי קר. הדקה התשיעית של המשחק בין מכבי תל אביב לבית"ר ירושלים. מני לוי בועט מ-18 מטר לכיוון השער של בית"ר. בדרכו לכיוון ההגנה הוא צונח.
"הייתי עשרה מטרים ממנו", שחזר השבוע שופט המשחק, איל צור. "בשלב מסוים הכדור פגע לו בחזה. ראיתי אותו מתחיל ליפול, חוזר להיעמד ואחר כך מתמוטט. מיד הפסקתי את המשחק וקראתי לעזרה ראשונה. לפי התגובות ראיתי שזה חמור. השחקנים שניגשו אליו נופפו לעבר הספסלים בהיסטריה כדי שיבואו, ואז השכיבו אותו על הדשא ועשו לו הנשמה. באותו רגע היה לי חשוב להרחיק את כל העיתונאים והצלמים כדי לשמור על הכבוד של מני. חיכיתי להוראות מקצין המשטרה, וברגע שהוא אמר לי שיש סכנה לחייו הפסקתי את המשחק".
בינתיים בכפר שלם, מול הטלוויזיה, צופה משפחת לוי המורחבת בבעתה בנעשה במגרש. הראשון שמתעשת הוא האח דוד. הוא עולה על אוטו יחד עם קרוב משפחה נוסף וטס לבית החולים הדסה עין כרם. במגרש עצמו עובר בינתיים מני הנשמה בפיקוחו של פרופ' אבי ריבקינד, מנהל יחידת הטראומה של בית החולים הדסה, שנמצא באיצטדיון במקרה. שתי ניידות טיפול נמרץ שמוזעקות לכר הדשא מעלות את מפלס החרדה אצל הצופים, ואז, משום מקום, בהתחלה כרחש בקרב אוהדי מכבי ואחר כך מאלפי הנוכחים באיצטדיון, רועמת הסיסמה שתלווה את לוי בהליך שיקומו הארוך במרוצת השנתיים האחרונות: "מני לוי, תתעורר".
לאחר כ-40 דקות מובהל מני לבית החולים ומוכנס למחלקת הטראומה. את פניו מקבלים בני משפחתו ובראשם האב מרדכי והאח דוד. לאחר תקופה של כחודש בבית החולים מועבר מני לשיקום בבית לוינשטיין, וכתשעה חודשים אחר כך מוחזר הביתה. הרופאים העדיפו להעבירו למוסד סיעודי, אבל המשפחה מתעקשת שיחזור לביתו.
שנתיים וחצי חלפו מאז התמוטט מני לוי ולא שב להכרתו. לראשונה מאז המקרה מדברים בני המשפחה בפתיחות על הכל: על ההתמודדות הקשה, על היחס המבזה לטענתם מהקבוצה בה גדל ושיחק, ועל מני לוי האחר - זה שחבריו למגרש לא הכירו. בפעם הראשונה גם ניאותים בני המשפחה להכניס עיתונאי לחדרו של מני ולפתוח בפניו את ארונו האישי. בפעם הראשונה נחשפים כאן שירים שכתב לפני האסון.
לצלם אותו משפחת לוי עדיין מסרבת. מני לא היה רוצה להופיע במצב הזה, הם אומרים, אבל את הצחוק המתגלגל שלו היום הם דוחקים בי לשמוע. והאמת? זה לא מצריך מאמץ מיוחד. כבר משער הבית אפשר היה לשמוע את הצחוק הרועם, מלווה בתנועה של העין. כשמני יחזור לעצמו, מבטיחים בני המשפחה, לאף אחד במכבי, אבל לאף אחד, לא יהיה את האומץ להביט לו בעיניים.
השיפור
"חל שינוי במצב הכרתו"
ביתו של מני לוי, שבנה בצמוד לבית הוריו בכפר שלם, נותר כמעט באותו מצב בו היה לפני המשחק ההוא. החדרים בוהקים בנקיונם, והטלוויזיה הגדולה עם המקרן האחורי עומדת דוממת. לאחרונה החלו בני המשפחה להקרין למני משחקי כדורגל. לדבריהם, הוא מגלה עירנות והתעניינות מלוות בתנועות עיניים כשהוא צופה בהם. "בהתחלה", מסבירים בני המשפחה, "פחדנו להראות לו את המשחק שכה אהב, פחדנו מהתגובה שלו". הקומה השנייה של הבית נמצאת עדיין בשלבי בנייה. אף אחד לא מעז לעלות למעלה. כשמני יחזור, הוא יסיים את מה שהוא התחיל, הם אומרים לי.
סדר יומו של מני מתחיל בסביבות שבע וחצי בבוקר. לאחר שהוא מתעורר, הוא ניצב מאונך על עמידון מיוחד, קשור ברצועות כדי שלא ייפול, במשך שעה וחצי. לאחר מכן ארוחת בוקר. בהמשך, בדרך כלל, יוצא לוי בלוויית אחד מקרוביו לטיול בחוף הים או בפארק דרום, באזורים הרחוקים מעט של הפארק, בהם אין גישה לאנשים. החומה שבנתה המשפחה מסביב למני עדיין בצורה, אך למרות זאת, אחיו דוד מספר כי כל מי שרוצה לבקר את מני מוזמן להגיע.
|
אני עוד בדמיון פרוע
אבל בטח לא גרוע
וחושב שיש עולם בלי עצבים
ורוצה לחשוב על דברים טובים
שיטיתי קצת בדרכי
ופגשתי מלאכים
שאלתי איך מגיעים
אל עולם המבטחים
הם עזרו לי ברמזים
איך לשם מגיעים
לא יכולתי לדמיין
לאבד את החיים
(מלים: מני לוי,
לפני שהתמוטט במשחק ההוא
נגד בית"ר ירושלים
באיצטדיון טדי)
מני לוי. האח, דוד: "ככל שהוא מתחזק, אנחנו מקבלים יותר ביטחון". צילום מתוך אלבום המשפחה
מיטתו של מני לוי
מחשבו האישי של מני לוי, שנותר מיותם
חצי הבית בכפר שלם, בה מני מקבל מבקרים
מני לוי בן 7 עם כדור. האח דוד: "יש לו רגשות ואני בטוח שהוא יודע מה קורה סביבו" רפרודקציות מאלבום המשפחה: רונן מחלב
ינואר 2002, איצטדיון טדי, מני לוי מתמוטט. שופט המשחק, איל צור: "לפי התגובות ראיתי שזה חמור". צילומים: מתוך שידורי ערוץ 2
|
לאחר הטיול בפארק מוחזר מני הביתה, ואז מגיע שלב הביקורים: מבני משפחה דרך אוהדים ועד שחקנים ומאמנים כמו אבי נמני וניר לוין. כולם, ללא יוצא מן הכלל, משוחחים עם מני, מנסים לגרום לו להגיב. למרות זאת, בני המשפחה מתקשים להיזכר מתי ביקר אצל לוי נציג מכבי תל אביב.
בצהריים, לאחר הביקורים, מתפנה מני למנוחה בפנים הבית קרוב לשעה וחצי. לאחר מכן הוא מוצא שוב לחצר. בין לבין הוא עובר טיפולים או מתפנה לקבל מבקרים נוספים. בערב מכניסים את מני בחזרה לחדר. לפעמים מדליקים לו את הטלוויזיה או את המחשב, שמים לו שירים במערכת (שלמה ארצי, זוהר ארגוב וצמד רעים), ולפני השינה מעמידים אותו שוב למשך שעה כשהוא מוחזק ברצועות. את הצרכים מני כבר עושה בצורה חצי עצמאית; אחיו בדרך כלל מזהה את הסימנים ומוביל אותו לבית השימוש. בחודש האחרון חלה התפתחות גדולה נוספת: מני חזר לאכול גם דרך פיו. אחרי שהיה מוזן דרך צינור, החל לאחרונה בעזרת אמו דליה לאכול מרקים ומעדני מילקי וגמדים.
רופאו האישי מספר כי מערכת העיכול חזרה לפעול כסדרה. "העובדה שהוא אוכל דרך הפה עשויה לעורר חושים כמו טעם וריח, וייתכן שהדבר יעזור בהתעוררות באזורים מסוימים במוח", מעריך רופאו. "אם רמת האכילה תגיע לדרישה היומית, זה יהיה רק לטובתו. את הקצב של הגברת ההאכלה חייבים לעשות באיטיות מרובה, כי כל פספוס קטן האוכל נכנס לדרכי הנשימה ועלול לגרום לדלקת ריאות".
אבל זו לא ההתקדמות היחידה במצבו של לוי. בני משפחתו מעידים כי מני החל לזהות את הסובבים אותו, הוא מגיב לנעשה סביבו בפרצי צחוק ובבכי, והפסיק לקבל תרופות. "יש קפיצת מדרגה במצב הכרתו", מעריך רופאו האישי. "במשך שנה פלוס הוא היה כמו צמח, ולאחרונה חל שינוי במצב הכרתו בכל מיני אספקטים".
הוא באמת מזהה אנשים?
"לא ברור לי אם זיהוי האנשים סביבו הוא לפי מראה או לפי קול. ככל הנראה הזיהוי הוא יותר לפי הקול ופחות ויזואלי, אבל הוא מזהה את קרובי משפחתו ואת האנשים שמטפלים בו. אותי הוא מזהה, ככל הנראה זה זיהוי קולי בלבד".
איזה עוד התפתחויות חלו אצלו לאחרונה?
"הוא התחיל להגיב לגירוי ריח, יש לו גם תגובה לכאב, ובנוסף הוא מגיב בהתפרצויות צחוק ובכי בהתאם לסיטואציה. הוא גם התחיל להפיק קולות".
מה משמעות תגובות הבכי, הצחוק והקולות?
"קשה מאוד לדעת כרגע האם הבכי והצחוק נובעים מהפגיעה המוחית עצמה או מסימנים של ההתעוררות. לגבי עניין הפקת הקולות, ברגע שזה לא פונקציונלי, אין לזה עדיין משמעות".
מה הדבר המשמעותי ביותר מבין הצעדים שעשה לאחרונה?
"העובדה שהוא נמצא בלי תרופות לחלוטין. זה דבר מאוד משמעותי, כי כל תרופה יכולה לגרום לתופעות לוואי בלתי הפיכות. כל החולים שנמצאים במצב שלו מקבלים המון תרופות - תרופות הרגעה, תרופות שמונעות סיבוכים וכדומה. מני לא מקבל כרגע שום תרופה, אלא רק תוספת של ויטמינים, וזה מאוד חיובי".
אז איך אפשר להגדיר את מצבו כרגע?
"המצב שלו כרגע הוא של תגובות ראשוניות. לפני שנה הוא היה במצב של מחזור שינה והתעוררות והיה שוכב עם עיניים פקוחות ללא תגובות. בכל מקרה, במצב כמו שלו אי אפשר לדעת מה יהיה בעוד חודש, שנה או עוד עשר שנים. אני רגוע כל עוד המצב לא מחמיר, אין סיבוכים והוא לא מידרדר, כי התמותה במצבים כאלה גבוהה. הרצון של המשפחה לטפל בו שיפר מאוד את מצבו, אבל אני לא יכול להגיד אם הוא לא יישאר במצב הזה. זה שלב שלא ברור לאף אחד. שנינו לא יכולים להגדיר אם הוא במצב של הכרה או לא הכרה - תשכח מזה".
|
דף בית 
